שלום רב. אבקש לדעת מה הדין לענין אמירת קדיש ליתום לאחר שנת האבל (לא ביארצייט). א. האם בתפילה שבה אין אף אחד שאומר קדיש יהא שלמא / על ישראל צריך או יש עניין ליתום לומר קדיש זה? ב. מה לעניין קדיש “על ישראל” לאחר שיעור תורה? ג. האם יש הבדל בעניין זה בין אשכנזים לספרדים? אודה מאוד לקבלת מקורות לפסיקה בעניין.

שלום המשנה ברורה (סימן נה ס"ק א') כתב: "כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישים" והסביר את דבריו, על אלו קדישים דיבר: "ועיין באחרונים שקראו תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמרא". אך את קדישים שעל סדר התפילה יש לומר, וכבר כתב האר"י שהקדישים של הש"ץ על סדר התפילה מעלים התפילות ומורידים את השפע. ולכן, קדיש על ישראל שנאמר לאחר הקורבנות או לאחר "קוה אל ה'" יש להקפיד על אמירתו ואפילו אין "חיוב" בציבור יכול כל יתום לאומרו. ויש שכתבו לומר קדיש זה ע"י הש"ץ אפילו אם אין בציבור אף יתום וכפי שפסק בשו"ת שבט הלוי (חלק ז סימן יז): "ואם כן למעשה אם יש אצלכם מי שיכול לומר קדיש יגיד הוא, ואם כולכם זוכים לאריכות ימי הורים הי"ו, יהיה הקדיש בתרא קדיש דרבנן (קדיש על ישראל)...ולענין קדיש באמירת שיר של יום אם אפשר שמי שהוא יגיד טוב ואם לאו אין עיכוב מצוה בזה". לגבי הקדיש שלאחר עלינו לשבח על פי האר"י אין לאומרו אך מנהג האשכנזים לאומרו. וכך כתב הרמ"א (סימן קלב סע' ב'): "ואומרים קדיש יתום אחר עלינו, ואפילו אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם; ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו, אם אין אביו ואמו מקפידין (אגור ותשב"ץ ותשובת מהרי"ל סי' ס"ד)". והדברים אמורים לפי נוסח אשכנז שתפילת עלינו מגיעה לאחר קדושא דסידרא (אשרי ובא לציון), וכך כתב ערוך השולחן (סי' קלג סע' ב'): ואחר השיר של יום א"צ קדיש כי כבר אמרו ד' קדישים ואין להרבות בקדישים...אך היתומים נהגו לומר אחריו קדיש, ולכן כשאין יתום בבית הכנסת א"צ קדיש זה". אך לפי נוסח ספרד והספרדים יש להקפיד לומר את הקדיש שלאחר שיר של יום (כף החיים סי' קלב ס"ק י"ז). וכאמור, את הקדיש שלאחר עלינו אין צורך לומר אם אין אבלים. יום טוב