לכבוד מו"ר הרב דוד חי הכהן שליט"א, ברצוני לשאול על אמירת הריני מקשר, אני מתנצל מראש על האריכות אך הרגשתי צורך להאריך כיון שרבבות מחסידי ברסלב ועוד (ובהם רבנים גדולים ופוסקי הלכה) נהגו באמירה זו כמה פעמים ביום כבר למעלה ממאתיים שנה ושמעתי שיש אומרים שיש באמירה זו בעיה הלכתית. דבר זה הטריד אותי מאוד. רבי נחמן מברסלב הנהיג לומר לפני כל תפילה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו כמפורש בספריו (שיחות הר"ן רצו): "בשעת התפלה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור כמובא בסימן ב ובסימן ט בלקוטי מוהר"ן חלק ראשון ובשאר מקומות. על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפלה: הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו." וכעין זה כתבו מגדולי החסידות כגון המאור עינים (סוף פרשת בשלח): "והכל יעשה באחדות עם כל ישראל ועם כל הצדיקים שיקשר מחשבתו ויכלול עצמו עמהם לכן אומרים קודם כל מצוה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בשם כל ישראל ולפעמים נתעורר באדם חשק לעבוד עבודה תמה ולהתפלל הוא מחמת הצדיק שהוא מתפלל ומעלה דורו ובלבד שלא ינתק עצמו מהם במחשבתו והבן". היושר דברי אמת (קונטרסים קונטרס השני): "ובאמת שמעתי מפ"ק הרב האלהי מהו יחיאל מיכל זלה"ה שאמר קודם כל תפלה אני מקשר א"ע עם כל ישראל הן עם הגדולים ממני והן בקטנים ממני ותועלת התקשרות הגדולים ממני שע"י תתעלה מחשבתי ותועלת התקשרות בקטנים ממני שיעלו על ידי ע"כ שמעתי מפיו הקדוש". החתם סופר בפירושו לתורה (שמות כג, כט) כתב: "וידוע שכלל האומה הוא בחינת אדם אחד וישראל שמו, וגדולי ישראל הקרובים אל ה הם בבחינת מוח ונשמה וכו, וכשהם מתדבקים זה בזה, אזי אף על גב שאני אינני יכול לכוון בתפלתי כראוי, אני מתפלל על דעתו של גדול הדור וכן אני לומד על דעת הגדולים ועושה מצוות בידי על דעת בעלי ידים, וכן כולם, נמצא שעל ידי שני דברים אלו: אחד שגם אנו עושים את שלנו עד מקום שידינו מגעת, ושנית שאנו מתקשרים זה בזה ונעשה הכל כאחד, יפה עולה קילוס ה ממטה למעלה. והיינו אף על גב שאין אנו מספיקים, מכל מקום על כן איברים שפלגת בנו, פירוש איברי כללות האומה, בעלי מוח ובעלי לב ובעלי ידים, הן איברים שפלגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפנו, רצה לומר גדולי ישראל הנקראים אפנו, כמו שאמרו חז"ל (תענית כט, א) בעל החוטם מתבקש, ובהם רוח ונשמת כל ישראל, ולשון אשר שמת בבעלי פיות שלנו, הן הם יודו, והם יספיקו להודות בשליחות כולם, שהרי כי כל פה מיחידנו לך יודה, ולשון לך תשבע וכו, ואם כן אנחנו מסכימים לגדולנו ועושים אותם שלוחים בשליחותינו, ולכן יספיקו". ובשו"ת תורה לשמה (לבעל הבן איש חי סימן תע) כתב: "ודע כי על ידי זה שאנו מזכירים שמותם [של הצדיקים הגדולים] על כל דבר שבקדושה אשר נעשה ואשר נלמוד, בזה יתעורר זכותם וימשך לנו כח מן הכוונות והסודות אשר קיבלו ואשר היו מכוונים בכל מצוה ותפילה ועסק התורה". ענין ההתקשרות לצדיקים קודם התפילה הוא הכנה שבה מכין האדם את עצמו קודם התפילה כדי שהתפילה תוכל לעלות למקומה ולתקן את כל התיקונים הנצרכים, וזה על ידי שהוא מכוון להתפלל יחד עם הצדיק והצדיק הוא בבחינת שליח ציבור היודע לרצות את קונו מחמת צדקותו ומעשיו, וכאשר נכללים יחד אתו התפילה עושה פרי למעלה, כמו שכתב החתם סופר (הובא לעיל) שאנחנו מסכימים לגדולנו ועושים אותם שלוחים בשליחותינו, וכן ביאר רבי אברהם ברבי נחמן ז"ל (מגדולי ברסלב, בספרו ביאור הליקוטים י, יז) את ענין ההתקשרות בתפילה. וכן מועילה ההתקשרות שאף שאין אנו יודעים לכוון את הכוונות הרצויות מכל מקום אנו מתפללים על דעת הצדיקים שהם יודעים לכוון, ובזה נחשב לנו כאילו כיווננו, וזה נעשה מכוח ההתקשרות שבינינו לבין הצדיקים. שמעתי שיש חשש איסור (או איסור גמור) בהתקשרות זאת מחמת אזהרת נפש החיים (שער ג פרק ט) שהזהיר נמרצות שלא להתפלל לצדיק וגם לא לבחינת רוח הקודש השורה עליו. לכאורה אין לעניין ההתקשרות כל קשר לאזהרת נפש החיים כי ענין ההתקשרות אינו יחס של עובד ונעבד כלל ח"ו, אלא הוא צירוף של שני עובדים שפועלים יחד כדי לזכות לשלימות, ודומה להתכללות של ציבור להתפלל יחד או להתכללות בתפילות כל ישראל. בארחות רבינו (הסטייפלר זצ"ל, ח"ה, עמוד קפז בהוצאה החדשה) מסופר ששאלו על מנהג ברסלב לומר הריני מקשר מדברי הנפש החיים הנ"ל וענה: "שבודאי ברסלב לא מתכוונים לכך אלא לבם וכוונתם רק לרבש"ע." וכתב המחבר: "ואיני זוכר הטעם שנתן לי מו"ר על מה שאומרים הריני מקשר וכו כמדומה שהסביר כאילו עם זכותו של ר נחמן יהי כח לתפילותיהם שיתקבלו אבל לא ח"ו שמתדבקין בו". וראיתי שהגר"מ מאזוז נשאל (באתר כסא רחמים) האם יש באמירה בעיה הלכתית וענה:" אין טעם. בכל קראנו אליו, ולא למלאכיו (כך איתא במדרש). הרוצה להגיד יגיד." א. מהי דעת הרב שליט"א בעניין (אסור/מותר/מומלץ)? זה משנה האם הצדיקים חיים או לא? האם למחות באומרים (זה משנה אם הם חסידי ברסלב או לא)? רבי נחמן היה בקי גדול בהלכה כעדות תלמידו הגדול רבי נתן: "וכמה פעמים סיפר עם אנשים מכמה דינים מהארבעה שלחן ערוך הגדולים בעל פה, והיה בקי בכל הדינים בבקיאות גדול מאד. ואפילו מי שלמד אותו הפוסק בסמוך לא היה יכול לעמוד נגדו נגד בקיאותו הגדולה, כי תמיד נתבטלו לפניו כל הלומדים שהיה מדבר עמהם בבקיאות הארבעה שלחן ערוך הגדולים..." (חיי מוהר"ן, רסה). וכן ידוע שהקפיד מאוד על לימוד ושמירת ההלכה כמפורש בספריו במקומות רבים. כמו: "ועל לימוד הפוסקים הזהיר מאד מאד ביותר מכל הלימודים. וראוי ללמוד כל הארבעה שולחן ערוך כולם מראשם עד סופם כסדר. אם יכול ללמוד כל הארבעה שולחן ערוך עם כל הפרושים הגדולים מה טוב. ואם לאו על כל פנים ילמד כל הארבעה שולחן ערוך הקטנים... ואמר שכל איש ישראלי מחויב ללמוד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבור. ואף אם הוא אנוס ואין לו פנאי, ילמד על כל פנים איזה סעיף שולחן ערוך באיזה מקום שהוא אפילו שלא במקומו שהוא עומד עתה בשולחן ערוך. כי צריך ללמוד איזה דין בשולחן ערוך בכל יום ויום כל ימי חייו..." (שיחות הר"ן, כט) "וזאת הייתה הנהגה הכללית שציווה והזהיר את כולם. דהיינו ללמוד פוסק בכל יום... ואמר שהוא חיוב גדול על כל אחד מישראל..." (שיחות הר"ן, קפה) ונמסר (בע"פ) שאמר: "יכול אתה לקמט את ספרי כרצונך אך אל תיגע בסעיף קטן שבשולחן ערוך" (שיח שרפי קודש א, קלא). ב. אם יש באמירה חשש איסור ברצוני לשאול כיצד יתכן שר נחמן שהיה בקי גדול בהלכה והקפיד מאוד על שמירתה (כמוכח לעיל ובמקורות נוספים) ציווה את תלמידיו לומר כמה פעמים בכל יום דבר שיש בו חשש איסור? כיצד ה נתן לצדיק (והצדיקים הנוספים שחלקם הובאו לעיל) שתצא מכשלה גדולה כזו מתחת ידו? האם יתכן לומר שחולק על נפש החיים בהלכה ואפשר לנהוג כמותו?

נלע"ד שטוב לאדם להכיר לפני תפילה שהוא בא בשם כלל ישראל לעמוד לפני ד' ולא בזכותו. ועל כן צריך לקבל קודם תפילה מצות ואהבת לרעך כמוך. ובוודאי שההתקשרות לכלל ישראל היא מצד הקדושה שבהם והיא נגלית ע"י הצדיקים שבדור. ואם הוא אדם גדול שמתפלל גם על דורות קודמים שד' יסלח להם ויחיש להחיותם בתחית המתים, הרי הוא מתקשר גם עם הצדיקים בדורות שעברו. עיקר האזהרה לא לכוון את התפילה אל הצדיקים אלא לבוא בזכותם ויחד איתם לבורא שאוהב את כלל ישראל ומתוך אהבתו של ד' לכלל הוא יברך את המתפלל שכלול איתם ויקבל את תפילתו בזכותם. בדרך זו אפשר ליישב את כל המקורות שכתבת ללא חשש איסור. וד' יציל אותנו ואת כל ישראל משגיאות אכי"ר.