בפרשת במדבר (פרק ג) משה רבינו מונה את את שבט לוי, מבן חודש ומעלה. כדי לפדות את בכורות בני ישראל בהם. בהתחלה הם נמנים משפחה משפחה (גרשון, קהת ומררי) ובסוף סיכום חשבוני של כלל השבט. ומתעוררת שם קושיה כאשר בפירוט מניין הלויים הוא 22,300 ובסיכום רק 22,000 ורש"י מפרש על פי הגמרא בבכורות (ה) שאותם 300 הלויים היו בכורות בעצמם ומספיק שהם פודים את עצמם מהפדיון ולא יכולים לפדות אחרים. שאלתי היא: כיצד יכול להיות שרק 300 אנשים מתוך 22,300 לויים הם בכורים מבחינה סטטיסטית זה נשמע בלתי סביר (פחות מ2% מכלל הלוים הם בכורות לפי נתון זה). במיוחד כשההגדרה של בכור היא בכור לאביו ולא לאימו (כך שיכולים להיות לאב אחד כמה בכורות)

לשואל שלום, אכן אם על אוכלוסיה כוללת של 22,300 זכרים היו אצל בני לוי 300 בכורות זכרים, מספר הילדים הממוצע במשפחת לוויים היה צריך להיות 74! מכל מקום יתכן לומר שמספר הנפשות בכל משפחה ממשפחות בני לוי לא היה גדול כל כך, היו בין עשרה לחמישה עשר נפשות במשפחה, וברוב גדול של המשפחות נולדה בת תחילה, או היה יוצא דופן או נפל. וראה דברי אור החיים הקדוש (במדבר ג, טו). בברכה נאמנה