הרב ציין שלא ניתן להכשיר כלי פורצלן, אלא אם כן הוכשרו במים רותחים. אולם במקרה שצוטט, השואל ציין שהוא לא יכול כי הוא חושש שהכלים ישברו. ברצוני לציין שכלי פורצלן אינם אותו הדבר כמו חרס. פורצלן הוא מזוגג והזיגוג הוא ציפוי דק של זכוכית שיש לו תוצאה של איטום משטח האכילה.

פורצלן, וכלי חרסינה שנקראים באנגלית בשמות שונים דוגמת צ'יינה הם כולם בעצם אותו הדבר חומר קרמי חזק, שמיוצר בטמפרטורה נמוכה, ולאחר מכן הזיגוג דהיינו הציפוי זכוכית נעשה ע"י הכנסה לתנור בטמפרטורה גבוהה מאוד. לדעת הפוסקים פורצלן דינו ככלי חרס, דהיינו שזה לא אטום אלא בולע ולכן דינו ככלי חרס שמעיקר הדין אין כל דרך להכשירו, ורק במקרה שהדבר כרוך בהפסד מרובה והכלים עמדו בלא שימוש במשך יב חודש, יש אפשרות להקל משום תקנת השבים ולהכשיר את הכלים על ידי הגעלה שלש פעמים, דבר שכאמור אינו בר ביצוע במקרה שצוין. כלי חרס המצופין בהיתוך של זכוכית דינם ככלי חרס (שו"ע או"ח סימן תנא סעיף כג). ומבאר המ"ב (בס"ק קלז, מהרא"ש פסחים פרק כל שעה סימן ח), המצופים בהיתוך של זכוכית מכל צד ואף דכתב המחבר בסכ"ו דכלי זכוכית אינו בולע כלל, הכא כיון דמחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן בלע טפי. נא ראה את המקורות שרובן צוינו בתשובה דלעיל, רא"ש שם, שו"ע או"ח סימן תנא סעיף כג ומ"ב ס"ק קלז וקסג, אגרות משה יו"ד ב סימן מו, ספר הכשרות פרק ג סעיפים נ, נא ובהערות.