שלום רב, הבנתי שיש חילוקי דעות לגבי בכיה בתפילות ראש השנה, כיצד נוהגים למעשה?

שלום וברכה ! אכן, יש אומרים - שאסור לבכות בתפילת ראש השנה כמבואר בנחמיה (ח' ט') "אל תתאבלו ואל תבכו...". יש מחלקים ומבארים - שמה שאסרו הוא לעורר עצמו לבכי בכח, אך אם מתעורר מעצמו בבכי מתוך תפילתו, כולם יסכימו שמותר. ויש אומרים - שמותר לבכות, שבכך מעורר רחמים וקורע גזר דינו, וכן דעת האריז"ל, וכך נוהגים רבים. למעשה נראה שאין הוראה אחת לכולם, ולכל אחד יש דרך משלו לתפילה מקירות הלב ופתיחת שערי שמיים, ולכן מצינו בפוסקים כמה דעות בעניין. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. מקורות: דעת הגר"א (מעשה רב ר"ז) שאין לבכות בראש השנה כמו שכתוב בנחמיה (ח' ט' - י'): "אל תתאבלו ואל תבכו...אל תעצבו". והביא בשו"ת יחוה דעת חלק ב סימן סט, שכך נראה מדברי הראשונים ביחס לדין תענית בראש השנה, כמבואר בריב"ש (סימן תקי"ג), ובשו"ת תרומת הדשן (סי' רע"ח). ושכן פסקו הטור והשו"ע (תקצ"ז) - שאוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, ואין מתענים בראש השנה כלל, וכדברי רב האי גאון, שיפה הוא שלא להתענות אפילו ביום טוב שני של ראש השנה, שכך אמרו פרנסי ישראל הראשונים לישראל, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' עיין שם. אולם המהרח"ו (שער הכוונות דף צ., וכ"כ בפרע"ח, והובא בכה"ח תקפ"ב סק"ס) כתב, וז"ל: "גם היה נוהג מורי לבכות הרבה בתפלת ראש השנה אפילו שהוא יו"ט ומכל שכן בתפלת יום כיפור, והיה אומר כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים האלו הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלמה. גם היה אומר כי יש בני אדם שנידונים ביום הראשון ואז הם בדינא קשיא, ויש הנידונים ביום השני שהוא דינא רפיא, ורוצה הקב"ה לקחם עליהם ודן אותם ביום השני. ואמר כי האדם שנופלת עליו בכיה רבה מאליו בימים האלו בתפילה, הוא הוראה שנידון באותה שעה למעלה אם ביום הראשון ואם ביום השני". וכן כתב החיד"א (מורה באצבע ר"נ ורנ"ט) שיתפלל ערבית של ר"ה בבכיה וכוונה גדולה מאד דואג ובוטח, ובספרו מחזיק ברכה כתב שאם מוריד דמעות בתפילתו תפילתו מקובלת ורצויה יותר. וכן מבואר בזוה"ק (ויחי דף רכ"ג.) וז"ל: "כל ברנש דאושיד דמעין קמי קוב"ה, ואע"ג דיתגזר עליה עונשא יתקרע ולא יכול ההוא עונשא לשלטא ביה...". ליישב את דברי האריז"ל לאמור בספר נחמיה (שם), האריך בחזון עובדיה (עמ' פ"ט, ובשו"ת יחו"ד ח"ב ס"ט, ובשו"ת יבי"א ח"א או"ח ל"ו אות י"ב במילואים), שאין לאדם לעורר את עצמו לבכי מפני קדושת ושמחת החג, אך אם הוא מתעורר בעצמו לבכות מחמת התלהבות וקדושה אין בזה שום מניעה. וכן הביא מדברי הט"ז (רפ"ח סק"ב) שמצינו באגדה שתלמידי רבי עקיבא מצאוהו שהוא קורא שיר השירים בשבת והיה בוכה, ואמר להם שאע"פ שאסור לבכות בשבת מכל מקום כיון שזה עונג לו מותר. וביאר הט"ז, שמרוב דבקותו של ר"ע כשהיה אומר שיר השירים היה מבין בעומק דעתו עד היכן הדברים מגיעים, ולכן בכה, וכן מצוי אצל ת"ח צדיקים המתפללים בכוונה. וכתב בחזו"ע (שם) שהוא הדין למי שמתפלל בכוונה בר"ה. וסיים ביחוו"ד (שם): "המורם מכל האמור, שאין לבכות בראש השנה. והתפלות של ראש השנה יש לאומרם בשמחה ובנעימה קדושה, ומתוך כוונה רבה, כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ומכל מקום אדם שמתעורר מעצמו בבכיה ומתפלל בדמעות שליש, אין בזה שום חשש איסור כלל. ותבוא עליו ברכה". ומעין זה כתבו לבאר בהערות על המעשה רב (אור חדש), ובתשובות והנהגות (ח"ב רס"ח), שמי שבוכה מעצמו מרוב דבקותו בקב"ה, זוהי מידה טובה, ושכן מבואר במ"ב (קפ"ח סק"ד) שמותר לבכות בשבת עם זה נעשה מרוב דבקותו בה'. בספר מטה אפרים (תקפ"ב סכ"ח) כתב שנוהגים שמותר לבכות אפילו כשחל ראש השנה בשבת. וכתב על כך האלף המגן (שם ס"ק מ"ה) בשם השל"ה הקדוש שגם אדם שאינו יכול לבכות, טוב שיעשה קול של בכי ורחמנא לבא בעי. הגר"ש דבליצקי זצוק"ל (בספרו קיצור הלכות המועדים דיני תפילת שמו"ע לר"ה הערה ה') כתב שאפילו אלו הנוהגים כדעת הגר"א בכל דבר, בארץ ישראל לא נוהגים בעניין זה כגר"א. ברכת שנה טובה ומבורכת,