שלום כבוד הרב. קראתי את שתי השאלות שקדמו לשאלתי ("שוביניזם ביהדות" ו "למה היהדות מפלה נשים") ויש לי שאלה על מה שהרב אמר בנושא גירושין. השואלת שאלה על הענין שרק גבר יכול לגרש את אשתו ללא הסכמתה ולא להיפך וכו, והרב הסביר שפעם המציאות יצרה מצב שאם ניתן לאשה לעצור את הגירושין היא לא תהיה מוכנה כי יותר טוב לה שיש לה בעל שדואג לה, וכיוון שבהמלך השנים זה השתנה רבינו גרשום תיקן את תקנותיו. השאלה שלי היא כזו: אם זה המצב, מדוע המצב שבו גבר יכול לגרש את אשתו ללא הסכמתה, ויכול לשאת שתי נשים (מה שהרב הביא כסיבה לכך שגבר יכול לגרש, כי אין חשש שיגרש מתוך שנתן עיניו באחרת), מושרש עמוק בתורה שבכתב? הרי בתור דבר שתלוי בתקופה היינו מצפים שהוא יבוא מצד תקנת חכמים, ולא מהתורה שבכתב שאמורה להיות נכונה תמיד (ולא כמו תקנות חכמים שיכולות להיות רק לתקופות מסויימות). כמו כן, מדוע הסמכות ניתנה לגבר ולא לבית דין? הרי היום המציאות מראה שיש הרבה יותר גברים שמסרבים לתת גט לנשותיהם מאשר הכיוון ההפוך, ונכון שבית דין יכול לכפות את הגבר לתת גט, אבל זה רק בדיעבד (כלומר בסופו של דבר הגבר הוא זה שנותן את הגט, לא מגרשים את האשה אלא כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"). כלומר, כמו שפעם לא יכולנו לסמוך על האשה בנושאי גירושין כי היה לה אינטרס, גם על גבר אי אפשר לסמוך שיגרש רק מסיבות מוצדקות, אבל על בית דין ודאי אנחנו סומכים, אז מדוע לא ניתנה להם הסמכות? בנוסף, הרב ציין את מעלת האשה בכך שאינה יכולה ליחד את עצמה לשני גברים בניגוד לגבר שהוא נחות ולא רואה בעיה בלהיות עם שתי נשים. אבל אם זה כך, לכאורה היה ראוי שדווקא נאסור זאת על הגבר כדי לעזור לו להתגבר על אופיו הלא שלם, וגם אין כאן מקום לומר "דברה תורה כנגד יצר הרע" מכורח המציאות, כי אין ספק שהיו יכולים להסתדר בלי זה (בשונה מאשת יפת תואר ששם כמעט בלתי אפשרי שאדם ישלוט בעצמו), כמו כן המפרשים על הפסוק "הרבה ארבה עצבונך והרנך..." מפרשים שזה שגבר יכול להתחתן עם שתי נשים ואשה לא יכולה להתחתן עם שני גברים, זה פשוט אחד מעונשי האשה (ילקוט שמעוני במקום, בשם הגמרא בעירובין ק:). לסיכום, לא ברור לי מדוע לגבר נתנה מהתורה הסמכות לגרש את אשתו מכל סיבה שהיא ללא הסכמתה ולא נדרשה הסכמת שניהם, או לפחות בית דין. תודה רבה מראש!

שלום רב הרובד של התורה שבכתב הינו רובד שמבוסס על העקרונות שאינם משתנים. לכן צריך מבחינת התורה להעמיק בבריאת האיש והאישה ומה המשמעות שהאישה נבראת כחלק מן האיש. ודאי שהתורה באה בעיקר לחבר ולראות את האיש והאישה כמציאות אחדותית שיש בה מערכת שהאיש מתפקד כחלק אחד מהאורגניזם שנקרא בית והאישה חלק אחר באורגניזים הזה. למשל ניתן לדמות את האיש למוח ואת האישה ללב. אי אפשר ללא מוח ואי אפשר ללא לב. בכל אופן יש תפקידים שונים ללב ולמוח. כנראה מבחינה מהותית בחיבור בין האיש והאישה לא מדובר על הכפלה ושויון אלא על תפקידים שונים. כחלק מכך התורה בכתב רואה את האיש כדומננטי גם בתהליך הקידושין וגם בתהליך הגירושין. לא מדובר על מחיקת ההבנה הפשוטה בדרך ארץ שכל אחד יש לו עצמיות ועצמאות, צלם אלוקים וזכויות . אולם ביצירה של האורגניזים המשפחתי התורה מציעה דרך מסוימת שהיא הדרך שיכולה להצמיח ולהביא לידי ביטוי בדרך הכי טובה את הגנוז באישיות של האיש ושל האישה ובביחד שלהם. כשהדברים מסתדרים ויש אהבה בין האיש והאישה כלל לא מפריע לאיש להיות איש ולאישה להיות אישה. אני מכיר נשים רבות ששמחות בכך שהאיש היה דומיננטי בתהליך הקידושין. מזה גם נמשך הדומננטיות של האיש גם בגרושין. הדברים הולכים ומסתבכים כשאין אהבה כשאין רצון להמשך הברית והחיבור. על כך ודאי התורה שבעל פה צריכה גם לדאוג שח"ו לא יהיה עוולות. צריך לדאוג שח"ו רעיונות עמוקים או דברים עקרוניים לא יפגעו בצדק ובמלחמה בעוולות דברים שהם ודאי בסיסים יותר מבניית דגמים משפחתיים שמתאימים לאידאה האלוקית. חכמי תורה שבעל פה מצווים להתאים את האידאה האלוקית עם האידאה האנושית. חכמי ישראל בכל הדורות היו בצד של העניים והמסכנים ולא בצד של האלימים. גם בדורנו ודאי שרצונם לעשות צדק ושח"ו לא יהיו לא גברים ולא נשים פגועים או פגועות. לשם כך יש מרחב של תקנות שיש בכוח חכמים לתקן. זה התביעה שלנו מחכמי הדור שיתקנו את כל התקנות שיגרמו שלא יהיו עוולות. אני יודע שדברים רבים נעשים. יתכן שצריך לעשות עוד תקנות. אולם צריך לזכור שלא הכל ביד חכמים התורה. יש גם מערכת משפט שלא תמיד משמשת אנשים ישרים והגונים. כל טוב