שלום לכבוד הרב, במהלך שמחת תורה האחרון היה ויכוח אצלנו בבית כנסת האם ניתן לעלות לברכת כהנים במוסף לאחר קידוש שהיו בו גם משקאות חריפים. ודאי שלשיכור אסור לעלות, אבל האם כהן שלא שתה בקידוש יוכל לעלות, או שכיוון שיש חשש לשיכרות לא עולים? מסברא, בהשוואה לתפילת מנחה שלא אומרים ברכת כהנים בכלל שמא חלק ישתכרו, משמע שכאשר יש חשש שכרות אף אחד לא עולה, ולא בודקים מי שתה. אם ההשוואה לא נכונה, אשמח להבין למה. בנוסף, האם יהיה שינוי בדין כאשר היה קידוש אבל הוא לא הכיל שום דבר שיכול לשכר, או שיש דין "לא פלוג" ואחרי קידוש לא עולים לברכת כהנים? תודה רבה!

שלום וברכה! מי שאכל בקידוש אך לא שתה יין או משקה חריף, יכול לברך ברכת כהנים. גם מי שטעם מעט יין או משקה חריף יכול לברך, אך עדיף שהכהנים לא ישתו כלל משקאות משכרים בקידוש שלפני מוסף. הרחבה ומקורות: בשולחן ערוך (קכ"ח, לח) מופיע שכהן ששתה רביעית יין אינו עולה לברכת כהנים, אולם מי ששתה פחות מכך יכול לעלות לדוכן. לגבי משקאות חריפים אחרים, מופיע במשנ"ב (קכ"ח, קמא), שאם האדם השתכר עד שאינו יכול לדבר לפני המלך לא ישא את כפיו. כלומר שאם שתה פחות מכך יכול לשאת את כפיו. (הסיבה לכך שישנה חומרה ביין לעומת משקאות חריפים אחרים, היא משום שישנו היקש של ברכת כהנים לדין נזירות, ונזיר אסור דוקא ביין ולא במשקים אחרים – עיין תענית כ"ו ב; מג"א קכ"ח, נה.) דהיינו שאין דין כללי שכהן ששתה יין או משקה חריף אסור לו לברך ברכת כהנים, אלא הדבר אסור רק אם שתה כמות משמעותית שיש בה מידה של שיכרות. ופשוט שמי שאכל בקידוש רק מאכלים אחרים ומשקאות שאינם משכרים מותר לו לשאת את כפיו. כמה פוסקים כתבו שלכתחילה אין לכהן לשתות יין או משקה חריף לפני ברכת הכהנים, גם אם מדובר בכמות מעטה שאינה פוסלת מנשיאת כפיים (עיין למשל שו"ע הרב קכ"ח, נא; חיי אדם ל"ב, ז). אולם בדבריהם רואים בבירור שחומרה זו היא לכתחילה בלבד, שלכתחילה יימנע מלשתות, אך אם שתה בכמות קטנה עדיין רשאי וצריך לשאת את כפיו. ואף לכתחילה, אם הכהן צריך לקדש (ואין מי שיוציא אותו ידי חובה) יקדש על היין וישתה פחות מרביעית וכך יוכל לשאת את כפיו. לגבי שאלתך על היחס שבין דין זה ובין הדין שאין נושאים כפיים במנחה מחשש לשיכרות: בתפילת מנחה זו גזירה כללית, משום שמצוי שאנשים בשלב זה של היום נמצאים לאחר האוכל ועשויים להיות שתויים. אפילו במנחה של תענית (כשאינה סמוכה לשקיעה) גזרו שלא לשאת כפיים, דהיינו שאין זה תלוי בשאלה האם הכהן שתה יין או שתה בכלל, אלא זו גזירה כללית. אבל בשחרית ובמוסף אין גזירה כללית כזו, ולפיכך בזמנים אלו הולכים כפי עיקר הדין, שהדבר תלוי במצב הספציפי של הכהן, האם הוא שתה יין או משקה חריף בכמות שפוסלת או לא. וכך למשל במוסף של ראש השנה, הכהנים עולים לדוכן, למרות שמקובל כיום לעשות קידוש לפני התקיעות. לגבי שמחת תורה: אכן יש פוסקים שכתבו שבמוסף של שמחת תורה אין נושאים כפיים מחשש לשיכרות (עיין לבוש תרס"ט, א; ערוך השולחן שם, ג), והיו קהילות שנהגו בשמחת תורה לשאת כפיים בשחרית במקום במוסף (עיין אליה רבה תרס"ט, ו; פרי מגדים א"א תרס"ט – הדברים אמורים על פי מנהג האשכנזים בחו"ל, שנושאים כפיים רק במוסף של יום טוב). אך מעיקר הדין אין חילוק בין מוסף של שמחת תורה לשאר תפילות מוסף, ומותר לשאת כפיים, אם נמנעים משתייה (עיין משנ"ב תרס"ט, יז).