האם פלפל חריף ומלפפון חמוץ שנחתכו בסכין חלבי נקי, ניתן לאוכלם עם בשר?

שלום וברכה. נקדים שלגבי פלפל חריף מוסכם שדינו כ"כדבר חריף", ולגבי מלפפון חמוץ (וכן מלוח), אם הם חמוצים ומלוחים במיוחד, יש להתייחס גם אליהם כדבר חריף. כמו כן יש לחלק את התשובה: א. אם מדובר בסכין חלבית "בת יומה" (שחתכו בו דבר חלבי רותח תוך 24 שעות) - לדעת בני אשכנז כל הירק אסור לשימוש עם בשר, ואילו לדעת בני ספרד ניתן להסיר ממקום החיתוך "כדי נטילה" (כ-2 ס"מ) ושאר הירק מותר לאכילה. ב. אם מדובר בסכין "שאינה בת יומה" - לדעת בני ספרד מותר לאכול את הירק במאכל בשרי. אולם לדעת בני אשכנז וחלק מבני ספרד גם במקרה שחתך בסכין שאינו בן יומו אין לאכול את הירק החריף עם המין השני. מקורות והרחבה: גמ' חולין (קיא:), וז"ל הגמ' בע"ז (לט.): "אגב חורפיה דחלתיתה מחליה ליה שמנוניתא והו"ל כנותן טעם לשבח ואסור". וביאר הריטב"א (בגמ' ע"ז שם) כיון שהחריפות ודוחק הסכין מפליטה את הטעם הבלוע בסכין. לדעת רש"י (בחולין שם) בחילוק שבין דגים שעלו בקערה בשרית שמותר לאוכלם בכותח לבין צנון שחתכו בסכין בשרית שאסור בכותח, יש שני טעמים, א. משום שמנונית שנשארת על הסכין, ב. משום דוחקו של הסכין וחריפות הצנון. למעשה השו"ע (יו"ד צ"ו א') פסק כשני הטעמים (גר"א שם). ביחס למה מוגדר דבר חריף, השו"ע (שם ב') החמיר כדעת הראשונים שלא רק מה שאמרו חז"ל (צנון, סלק, חלתית) נחשב דבר חריף אלא: "אם חתך בו שומין ובצלים וכרישין וכיוצא בהם מדברים החריפים ופירות החמוצים ודגים מלוחים - דינם שוה לחתך בו צנון". ודג מלוח הכוונה להערינג (ש"ך שם סקט"ז). כמו כן מוזכר בפוסקים לימון, חזרת, פלפל חריף, זנגביל ומלח (עיין שו"ע שם ונושאי כליו). לגבי מלפפונים חמוצים או מלוחים, ראה בערוה"ש (שם י"ג) שלא חשש לחריפות שלהם, אולם למעשה אם יש חריפות או חמיצות גדולה יש להחמיר כדעת הגאון מהרש"ם מברג'אן (דעת תורה צ"ו ב'). כמו כן פסק השו"ע (שם א') כראב"ד שבסכין בת יומה מספיק נטילת מקום שהוא כעובי אצבע. אך הרמ"א פסק לכתחילה כדעת הרשב"א שאסור כל המאכל עם המין השני, "אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה". ויש מפוסקי אשכנז שהחמירו ליטול בכדי נטילה אף כשיש שישים כנגד הסכין (קיצושו"ע סי' ח' פ"ב ו'). ולגבי סכין שאינה בת יומה (נקיה), השו"ע סתם כדעת הרמב"ם שרק בחלתית אומרים שהיא "מחלא ליה לשבח", אך בשאר דבר חריף שנחתך בסכין שאינה בת יומה אינה נותנת אלא טעם לפגם במאכל. והוסיף ביש אומרים את דעת התרומה שהחמיר אפילו באינה בת יומה, וכן החמיר הרמ"א. וכן פסקו הב"ח והש"ך (שם) וכך נוהגים בני אשכנז. יש לציין שכה"ח (שם סק"י) כתב שיש לאסור לכתחילה אפילו בסכין שאינה בת יומה, ובהפסד מרובה או שעת הדחק יש להקל, ואילו הילקו"י (איסור והיתר ח"ב מבוא עמ' י"ב) כתב שהלכה כסתם בשו"ע, שיש להתיר באינו בן יומו אפילו בהפסד מועט, וכך נוהגים רוב בני ספרד. וכאמור אין צריך נטילה אלא דווקא שהסכין בת יומה (עיין שו"ת יבי"א ח"ד או"ח סי' ט' י'). בברכה נאמנה,