כת"ר מפרסם עשרות פעמים על יחסם של רבנים שונים למרן הגראי"ה קוק זצוק"ל. ד"ז הוא מבורך מאוד שמרבה להביא לציבור כבוד תורה, ואחוות ת"ח המרבים שלום בעולם ובפרט ת"ח שבא"י המסייעין זא"ז בהלכה, ומוסיף בזה כבוד תורה וכבוד שמים, וכו’. אכן, יש בזה צד מסויים לפגם, מפני שכשמציינים רק את ההערצה למרן הרב זצ"ל, מכיחשים או רק מטשטשים את המחלוקת. כגון: כשמביאים את העובדה שנישואיו של הרב אליישיב שליט"א נערכו ע"י הרב קוק זצוק"ל, וכן את דעתו שיש לפטר עורך מאסף תורני שהשמיט דברים של הרב קוק זצוק"ל (הובא ב’בשבע’, בראיון עם הרב יוסף בוקסבויום ממכון י-ם), עלולים לחשוב שהרב אליישיב למד ב’מרכז הרב’, מה שכמובן אינו נכון. אע"פ שהוא מחשיב את הרב קוק לאחד מגדולי ישראל, מ"מ הוא חולק בתוקף על היתר המכירה, וכן על דעתו ביחס לדור, וכ"ה בהרבה נושאים. כנ"ל לגבי הרב ש.ז. אורבך. כנ"ל לגבי הרב אריה לוין. כנ"ל לגבי האדמו"ר מגור. כנ"ל לגבי החפץ חיים. כנ"ל לגבי כמעט כל גדולי ישראל. לדעתי בדבר זה יש בעיתיות, בעיקר לאחר פטירתן של אותן גדולים, מפני שעל הרב אליישיב אף אחד לא יחשוב שהוא משתייך ל’מרכז הרב’, אבל על הרב אורבך יש כאלו שכן (בפרט מי שקרה רק את ’התורה המשמחת’, ולא הכיר אותו ולא קרה עליו ספרים נוספים). ועל הרב אריה לוין בכלל... (שספרים עליו יצאו רק ע"י שמחה רז נ"י, ולא ציינו שכל החתנים שלקח לבנותיו הם חרדים לגמרי, כמו החינוך שנתן לילדיו, אע"פ שכיבד כל אדם, כמובן) וככל שהשנים עוברות נגע זה מתפשט. הערה נוספת על המאמר על הרב אורבך, כתבת שאמרו לך שהספר התורה המשמחת הוא הטוב ביותר בספרים שיצאו על הרב אורבך. ב’מוסף שבת קודש’ של ’יתד נאמן’ השנה (ליום הזיכרון של הרב אורבך), נערך ראיון עם הרב אברהם דוב אורבך שליט"א גאב"ד טבריה, ושם הוא אמר שיצא ספר על אביו, שהוא אמר למחבר שהוא באמת עשה עבודה טובה מאוד בליקוט עובדות על אביו, וכן בדייקנותו ובמניעת סילוף פרטים כנהוג בספרי סיפורים, וכן הראה את כשרונו בניסוח הדברים בצורה יוצאת מגדר הרגיל וכו’. אבל הוא לא ציין של הדברים יצאו לו מתוך תורה. אע"פ שלא היה כתוב שם הספר, בריא לי שכוונתו לספר ’התורה המשמחת’, למרות שגם ב’התורה המשמחת’ צויון ד"ז (’התורה המשמחת’ עמ’ 222: "כל החסד האדיר נובע ישירות מן השו"ע", ע"ש וכן בעמ’ 73), מ"מ זה אינו בולט בפרספיקיטיבה הכללית של הספר, שעפ"י ה’תוכן’, הקדישו כחמישים עמ’ לתורתו (עמ’ 47-72), ואילו למידותיו הטובות, לחסדיו, תפילתו, ענוותנותו, וכו’ הקדישו כמאתיים עמודים. לכן, ממולץ ג"כ לקרא את הספר המאור הגדול, אע"פ שיש להעיר על השמטת שמו של מרן הרב זצ"ל כ"פ (בעמ’ נח, קיח ועוד) מ"מ כדאי בכ"ז לקרא אותו (אגב, עובדות רבות בספר ’התורה המשמחת’ נמצאות כבר שם, וחבל שהדבר לא צויין).

אם כבודו קרא את המאמר על האדמו"ר מגור, ראה שצויין באופן ברור הבדלי הגישות בין מרן הרב לבין האדמו"ר מגור. הרב אלישיב והרב אוירבאך היו מבטלים עצמם כלפי מרן הרב קוק, זו היתה האמת. לפי מה שהבנתי לא העלו בדעתם לומר ביטויים כמו "חולק בתוקף" על מרן הרב. אלא מן הסתם יבאר שגם מרן הרב בזמן הזה היה מחמיר, או שאע"פ שמרן הרב היקל, כיום יש מקום להחמיר מפני סיבות אלו ואלו. ועל הרב אריה לוין אין מה לדבר שהיה מבטל עצמו לגמרי כלפי מרן הרב זצ"ל. אמנם במשך כמה עשרות שנים לא היה המשך מסודר לדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, ולכן כל אלו מעריציו, ובתוכם עוד גדולים כמו בית הרב פרנק, בית הרב חרלפ, הרב אליעזר ולדנדברג בעל "ציץ אליעזר", הרב רוזנטל משערי חסד ועוד, נאצלו לשלוח את בניהם למקומות שלא היו שלמים עם דרך חינוכם, אבל היו קרובים אליהם יותר מאשר לחוגי המזרחי. כשם שגם מרן הרב קוק זצ"ל היה קרוב באורחותיו לחוגי החרדים, וכל נאמני ביתו היו לבושים ומתנהגים כחרדים. וידוע שאותם רבנים הביעו פעמים מספר את צערם על החינוך שילדיהם קבלו, שלא זכו לשמוע מגדולתו של מרן הרב קוק זצ"ל וללכת באורחותיו. וזה נושא ארוך שאין כאן מקום להאריך בו יותר.