ידוע שנוהגים לא לשיר את שם ה’ בפסוקים, אפילו כשאומרים את כל הפסוק. יש זמרים שעושים כן (כחלק מאקט מרדני כנראה). האם יש בכך בעיה (לשמוע ו/או לשיר את שיריהם)? או שזה מנהג שאין בו איסור הלכתי של ממש? יש גם מזמור שבת (שבת היום לה’) שכאשר מחליפים את שם ה’ במילה "השם" הורסים את החריזה. ובד"כ כשמגיעים לאחד הבתים "...אז תתענג על ה’", כן הוגים את שם ה’. אם כן נראה שיש להתיר?

ברור שאסור להזכיר שם ד' לבטלה, ושיר שנועד לשמח את היושבים או לתת אוירה ,הוא בכלל איסור הזכרת ד'. לכן אין לשיר פסוקים אפילו בלי שם ד', וקל וחומר עם שם ד', אם המטרה היא סוג של בידור. ונאמר על זה בחז"ל :כי בשעה שאדם שר פסוקים בבתי משתאות, התורה חוגרת שק ומתלוננת לד' בלשון "עשאוני בניך ככלי זמר" אמנם, אם מטרת השירה הינה התרוממות הנפש לעבודת ד', בדרך של שיר ושבח או תפילה, מותר להזכיר פסוקים אפילו עם שם ד', ובתנאי שבזמן שירה זו, יהיו ידיו נקיות וגופו וסביבתו מתאימים לתפילה ולימוד תורה. כמובן שלא יפסיק בדיבור באמצע עם חבר, ואם אדם יודע שהוא עומד בתנאים אלה, מותר לשיר פיוטים ולהזכיר בתוכם גם את השמות הקדושים ואין בזה שום פגם. וכך עשו גדולי ישראל שהיו צדיקים וקדושים חברו שירים ופיוטים לעבודת ד', ולא חששו לאיסור.