שלום כבוד הרב. 1. האם שמן כובש בצל? 2. האם הוא מונע או מעכב כבישה? 3. האם שמן ומלח מעורבבים כובשים את הבצל? הערות: במבחן המציאות, מריחים וטעמים בבירור: אם חולטים את הבצל במים רותחים ואחריכן מערבבים עם סלט (הארינג) הסלט לא ידיף ריחות של בצל וכן הטעם נחלש ביותר. להבדיל בתערובת שמן ובצל ודג – מלוח מאד – נראה כאילו הבצל נשאר חי? האם אפשר לטעון גם כאן כדוגמת דברי הרב החזון איש לעניין בישול קפה בשבת כתב: "עינינו הרואות" שהקפה מתבשל בכלי שני? תודה ובברכה רבה

חודש טוב ומבורך! ראשית יש להבהיר שדבר חריף שטיגנו אותו או בישלוהו - פגה חריפותו, ואין לו דין של "דבר חריף", ויש לכך השלכות הלכתיות, כגון אם לאחר מכן חתכו את הבצל (דבר חריף) עם סכין בשרי, ועירבו אותו בתבשיל בשרי, הכל מותר. כעת נעבור לשאלותיך ע"פ הבנתינו: א. מסתימת דברי הפוסקים שדוקא בישול וטיגון מפקיעים את החריפות, נראה שכבישה אינה מפקיעה את החריפות ולכן אף אם הבצל נכבש בשמן, מכל מקום דינו כדבר חריף. ועכ"פ יש לבדוק האם הוא עדיין חריף. ב. שמן יכול לכבוש בצל, ומצינו בפוסקים ששמן זית יכול אפילו לזרז את תהליך הכבישה, ולגבי שמן רגיל נראה שיכול לכבוש אך בזמן ארוך יותר. ג. אף אם חריפות הבצל נחלשה מחמת כן, אף על פי כן המליחות הגבוהה מחשיבה את הבצל כדבר מלוח מאד המוגדר כחריף. אכן כעיקרון הינך צודק, שיש לבחון כל מקרה לגופו במבחן המציאות, אם יש בו חריפות או שחריפותו פגה, אולם נראה שנכון יותר לקבוע כלל ברור כמו שכתבו הפוסקים, שדוקא טיגון או בישול מפקיעים את החריפות, אחרת יש להחמיר אם לא במקום הפסד וכדומה. מקורות: פתחי תשובה (יו"ד צ"ו סק"ד), דרכי תשובה (שם סק"כ), כה"ח (שם סקי"ב), ויש לשער שיעור כזה שאכן מסיר את החריפות. ובערוה"ש (שם סק"כ) משמע שמיד ששמו את הבצל בשמן או מים רותחים פגה החריפות שלו. וראה בספר הכשרות למעשה קט"ז הערה ריח, שכתב שבמקום של ספק יש להקל, וכמו שכתב ברמ"א (צ"ו א') ובש"ך (שם סקי"ב). א. מצינו בפוסקים שמאכל שנכבש אפילו אם אינו חריף, הוא יכול להפוך לדבר חריף, כגון מלפפונים וזיתים שנכבשו בחומץ או מלח והם נהפכו להיות חמוצים או חריפים מאד (מהרש"ם בדעת תורה יו"ד צ"ו ב'). ולכן אף אם השמן כובש את הבצל, וכידוע דין כבוש כמבושל, מכל מקום לענין הלכות דבר חריף לא ראיתי נידון שדבר זה מפקיע את שמו, אולם אכן יש מקום לבחון האם אין לבצל חריפות, מליחות או חמיצות גבוהה, ולהקל במקום הפסד וצורך, וכמו שכתבו הפוסקים לגבי תפוחים חמוצים (רמ"א צ"ו ב', וט"ז שם סק"ט). ב. ראה תוס' (ע"ז לה:), ופת"ש (ק"ה סק"ב), וכה"ח (שם סקכ"ב) שהביאו מחלוקת בין הפוסקים האם שמן שכבשו בו איסור נאסר כמו כבישה רגילה לאחר כ"ד שעות או כבר לאחר שעה. אולם בפשטות מדובר דוקא על שמן זית שהוא עז וחריף. יחד עם זאת דבר מאכל שנכבש עם דבר חריף שנכבש, כגון הערינג יחד עם בצל כפי שהבאת בדוגמא, אף אם נאמר שנחלשה חריפות הבצל, מכל מקום הפוסקים הגדירו הערינג כדבר חריף מחמת המליחות שיש בו (קיצושו"ע ו' פ"ג ג') ונראה שהוא הדין לבצל שנכבש עמו. ג. ראה לעיל. מבואר בשבת (קח.) ובמ"ב (שכ"א סק"י) שהשמן מחליש את כח המלח ובתוספת מים, ובכך יש להתיר הכנת הילמי (מי מלח) בשבת, ואין בכך איסור מעבד, אך ראה בכה"ח (שם סק"ט) בשם הא"ר, וכן דעת שו"ע הרב (שם) ועוד אחרונים שאין להקל בדבר. כמו כן נראה שדוקא לעניין שבת יש מקום להקל, כיון שבפועל המליחות נמוכה, משא"כ לגבי דבר חריף, ממה נפשך יש להחמיר, אם המלח נחלש מחמת השמן, יש לאסור מצד חריפות הבצל עצמו, ואם עדיין יש מליחות אפילו אם המאכל אינו חריף, יש להחשיבו כדבר חריף מחמת המליחות, והדבר מצריך עוד בירור. בברכה רבה,