שלום רב. כמה שאלות בעניין האכלת בעלי חיים בשבת: א. יש לנו פינת חי ביישוב, האם מותר להאכיל את החיות שם? ב. האם מותר להאכיל כלב שאין לו בעלים? ג. מה הטעם לנתינת אוכל לציפורים בשבת שירה? תודה רבה

שלום וברכה! הכלל בהאכלת בעלי חיים בשבת הוא: שאין לתת להם מזון אם דרכם למצוא מזונות לעצמם (אפילו אם אלו הבע"ח שלי). אולם בע"ח שלי (או באחריותי ותלויים בי), המחכים לאוכל שאני נותן להם - הדבר מותר. ובנידון השאלות: א. אם הבעלים של הפינת חי נותנים רשות לתת לחיות אוכל, הדבר מותר, כיון שהן לא מוצאות אוכל מהפקר וכדומה. ב. מותר לתת אוכל אפילו לכלב שאינו שלו, ויש אומרים שאף יש בזה מצוה (ויש חולקים). ג. כמה טעמים מצאנו לנתינת אוכל לציפורים בשבת שירה: יש אומרים שהן נוטלות שכר שירה שהן אומרות כל יום בצפצופן, ובשעה שעם ישראל עומד בפרשת שירה, אנו נזכרים בשירה שלהם. עוד טעם: שנזכור שהקב"ה המציא לישראל במדבר מזונות ללא עמל וטירחה, כציפורים ועופות המוצאות בכל מקום מזונות בקלות (ראה עוד בהרחבה). מקורות והרחבה: נפסק בשו"ע (שכ"ד י"א), ש"אין נותנים מים ולא מזונות, לפני דבורים, ולא לפני יוני שובך, ויוני עליה, ולא לפני חזיר, אבל נותנים לפני אווזין ותרנגולים ויוני ביתיות". וכתב המ"ב (שם סקכ"ט) שאפילו אם הבע"ח שלי, אם דרכם למצוא לבד מזונות, אסור לנו לטרוח לתת להם מזון, וכל שכן אם הם של הפקר. יש לציין שבעל ערוה"ש (שם) כתב שאם החיה רעבה ואין לה כעת ממה לאכול מותר להביא לה אוכל, כדי למנוע צער בעלי חיים. ומהמשך דברי השו"ע לעיל, לומדים שבעלי חיים שלי שמחכים לאוכל שאתן להם, מותר ליתן לפניהם בשבת. ייש לציין שהוא הדין שמותר לפורר לחיות שיש לו בחצר ואין בכך איסור טוחן או איסור טירחא יתירה, כמו שכתב הרמ"א (שכ"א י"ב) שמותר לפרר לחם לפני התרנגולים, ואין בכל טוחן הואיל וכבר נטחן. וכן מותר לחתוך ירקות דק דק, או לחתך בשר לפני הכלבים אם לא אינם יכולים לאכול בלא חיתוך (חזו"ע שבת ח"ה עמ' רס"ט). א. עוד עולה מדברי הפוסקים שאפילו שאני לא הבעלים, כמו בגן חיות, פינת חי וכדומה, כיון שהרגילות באותו מקום שהבעלים נותנים רשות ורוצים שאנשים זרים יתנו לחיות אוכל, הדבר מותר, כיון שחיות אלו אינן אוכלות מההפקר, ראה בה"ל (שכ"ד ד"ה "ויוני בייתות") שמתחילה הביא מהא"ר שדוקא שהן שלו, מותר ליתן לפניהם אוכל, אך הוסיף הבה"ל : "ולענ"ד אין זה ברור, דכיון שהם של ישראל ואינם אוכלין מהפקר, כי היכי דמתר לבעליהן להכין להם מזונות - הכי נמי מתר לאדם אחר", (ראה עוד שולחן שלמה שם ה', וניתן ללמוד כן מדברי השו"ע ש"ח כ"ט שכתב שמותר לטלטל כל דבר שראוי למאכל חיה ועוף המצויים, אפילו שהם לא שלו), ואם הבעלים נכרי ואני רוצה לעשות לומטובה כגון שהוא שכירו, יש להסתפק, אולם כבר הכריע לאסור הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שולחן שלמה שם), משום שלא נחשב שמזונותיהם מוטלים על ישראל. ב. בהמשך השו"ע (שם): "אבל נותנים... לפני כלב שמזונותיו עליך", משמע שניתן להאכיל כלב שבאחריותך, ולגבי כלב מופקר שאין לו בעלים נחלקו הפוסקים: לדעת המ"ב (שם סקל"א) אפילו של הפקר מותר, כיון שמצוה קצת ליתן לו מזונות, כדברי חז"ל שחס הקב"ה עליו, לפי שמזונותיו מועטים ומשהה אכילתו במעיו שלושה ימים, וכתב המ"ב שיש לעיין בדברי האליה רבה. ובכה"ח (שם סקמ"ו) הביא לדברי האליה רבה שאין להאכיל כלב הפקר ורק אם יש לו בעלים מותר, ושכן משמע מהרמב"ם והשו"ע. למעשה ניתן להקל בדבר בפרט שיש אומרים שיש בכך מצוה, וכמו שהאריך להוכיח בחזו"ע (שבת ח"ד עמ' רע"א) מראשונים ואחרונים, ושיש אומרים שיש בכך אף מצוה. ג. בפוסקים הוזכר מנהג לפזר בשבת שירה אוכל לציפורים, והטעם למנהגם, כיון שקוראים בשבת בפרשת בשלח, ומזכירים את המן, ומובא בחז"ל שאע"פ שמשה אמר להם שלא ילקטו את המן בשבת "היום לא תמצאהו בשדה.. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו", בכל זאת היו אנשים רשעים שיצאו ללקט בשבת היו רשעים, שידעו שהמן לא ירד כדבר משה, לכן הלכו בלילה ופזרו בשדה את המן שלהם על מנת לאסוף בבוקר ולהביאו לעיני כולם, אלא שהקדימום הציפורים שבאו בלילה ולקחו את המן למרחוק כדי שיאמנו דברי משה, וגם השבת תהה מקודשת אצל כל העם, לכן ראויות הציפורים ליטול שכרן ביום שמזכירין צדקתן בפרשת בשלח (וראה ספר התודעה וספר הליכו"ע ח"ד עמ' קכ"ט לב' הטעמים שהובאו לעיל), למעשה כתב המ"ב (שכ"ד סקל"א בשם המג"א): "יש נוהגין לתן חטים לפני עופות בשבת שירה, ואינו נכון שהרי אין מזונותן עליך". ובכה"ח (שם סקמ"ז) כתב להתיר, כיון שנהגו לשם מצוה לכן אין להקפיד, שהרי טירחא זו בשבילנו, לחזק אותנו באמונה. והמיקל יש לו על מי לסמוך, והרוצה לצאת מכל ספק יניח מערב שבת אוכל לציפורים, ובכך מותר לכו"ע וזוכר את המנהג (ועיין בחזו"ע שם). בברכת שבת שלום,