בנוגע למצוה של פריה ורביה יש בהלכה את המושג שנאמר בקוהלת " בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים" ולפיו גם בגיל מבוגר הגבר מצווה בכך. אלא לעניות דעתי ראוי לשאול: בזמן חז"ל שתוחלת החיים היתה נמוכה והאשה היתה מניקה לפחות שנתיים (כך שההפרש בין הילדים היה כמעט 3 שנים), והיתה גם תמותת תינוקות גבוהה, אז אפשר להבין את "ולערב אל תנח ידך". אבל כיום כאשר תקופת ההנקה הצטמצמה, ויש תחליפי חלב, אין כמעט תמותת תינוקות, יוצא שלכאורה לכל זוג צעיר צפויה משפחה של מעל 10 ילדים!! המצב הזה גורר אח"כ לא מעט מקרים שנזקקים לתרומות והוצאות החתונה נופלות על הציבור. ואם כן אולי לא נכון שלא להתיר לזוג (לאשה בעיקר) לא להמשיך ולהביא ילדים לעולם? אומרים ששיקול כלכלי לא אמור להוות סיבה, אבל אם הזוג לא רוצה להזדקק למתנת בשר ודם, והאשה מרגישה שאין לה שלוות הנפש אז האם הם צריכים כל שנה לבוא ושאול שוב? אין מצב שהם יכולים להחליט ש"עד כאן"?

האישה לא חייבת מעבר ליכולתה