ברצוני לשאול, מדוע חז"ל דרשו מהפסוק "ועמדו שני האנשים" שמדובר דווקא באנשים ולא בנשים, ומכאן שנשים פסולות לעדות? הרי לא בכל מקום שנאמר בתורה "אנשים" זה בא להוציא את הנשים, ובפרט כשהגמרא אומרת "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה". וגם מצד הסברא קשה להבין (אף שטעמי המצוות אינם ידועים לנו) מה פסול יש בעדות של אישה.

חז"ל דורשים "אנשים ולא נשים" כאשר המילה מיותרת ואינה חשובה להבנת העניין. כאשר היא שייכת לעניין, הרי היא כוללת אנשים ונשים ביחד. וכל לשון זכר שנאמר בתורה כמו "לא תרצח", "לא תנאף", "זכור את יום השבת" ועוד כוללת אנשים ונשים. אם הוסיפה התורה והדגישה "אנשים", בזאת הודיעה למעט את הנשים. ובטעם התורה שאנו נאמנים לה, בין אם ידועים לנו טעמיה או לא, יש לומר כי עניין העדות עלול לגרום להתבזות וללחץ שיש בהם להשפיל את האישה. כידוע לכל מי שהיה בבית משפט, העד נתון לחקירות, לגערות ולאיומים ואין זה מכבודה של האישה לעמוד בזה. כך מצאנו שחכמים פטרו גם תלמיד חכם מלהעיד בעדות רגילה כדי לשמור על כבודו, ובוודאי שאין בזה פחיתות. אדרבה, זהירות בכבודם יש כאן. ישנם שרצו לומר טעם אחר הקשור לאופייה של האישה, שהרגש חזק אצלה ועל כן ייתכן שהעדות תוגש בדרך שאינה מדייקת לטוב או לרע בגלל כוחות הרגש החזקים והשפעתם על השכל.