- שבת ומועדים
- שאלות כלליות
807
שאלה
האם זה נכון (שמותר להרים שתי רגלים אם זה עונג) גם לגבי ריקוד?
תשובה
שלום
השולחן ערוך (סי' של"ט סע' ג') פסק: אין מטפחין להכות כף אל כף, ולא מספקין להכות כף על ירך, ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר...הגה: והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו'. וי"א דבזמן הזה הכל שרי, דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למגזר שמא יתקן כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל.
המשנה ברורה מדגיש שכוונתו של הרמ"א להקל רק לגבי טיפוח, סיפוק וריקוד ולא על שאר הצורות שהובאו בהלכה שם (כגון להכות על הלוח או לקשקש באגוז לתינוק). וגם על טיפוח וריקוד כתב: "ואפילו בטיפוח וריקוד אין כדאי להניח המנהג שלא במקום מצוה אלא משום הנח להם וכו'".
ערוֹך השולחן (סי' של"ט סע' ח'-ט') תמה על הקולא של הרמ"א (שמקורו בדברי התוספות) ושאל שאלה קשה מאוד: הרי בימינו דוקא מאוד קל לתקן כלי שיר, שהרי כל מי שיודע לנגן בגיטרה מכוון את המיתרים שלה!? לכן כותב ערוך השולחן שבכלי שיר יש להחמיר, אבל במחיאת כף ללא כלים יש להקל. וזו לשונו:
ולענ"ד נראה טעם פשוט דסיפוק וריקוד שלנו לא נאסרה מעולם דבזמן חז"ל היה זה בעת שמזמרים בכלי שיר והיו מטפחים ומספקים ומרקדין ע"פ סדר השיר וכן משמע בירושלמי אבל עכשיו אין זה כלל בעת שמזמרים בכלי שיר אלא בעת ששוררים בפה שירי שמחה מטפחים כף אל כף טיפוח בעלמא ולא ע"פ סדרי השיר והך דסיפוק כף על ירך לא נודע לנו כלל וגם הריקוד בעת השמחה אינו כריקוד שלהם בסדר כרקודי נשים אלא מרקדים בלא סדרים ואין כאן גדר שמא יתקן כלי שיר דאין להם שייכות זה לזה כלל ולא על זה גזרו חכמים...דאין זה הריקוד והטיפוח שאסרו חכמים וכמה פעמים ראינו שגדולים מטפחים בידם בעת שמחה".
לפי דברי ערוך השולחן ריקוד שלנו אף שנעשה בהרמת רגלים לא נאסר כלל כיון שאיננו מלווה בכלי שיר.
בשו"ת מנחת אלעזר (חלק א' סימן כ"ט) כתב שלאדם "שבוער בקרבו רשפי אש שלהבת ה' שמחת יום טוב אשר הנחילנו" מותר לו לרקוד, ולכן התיר "לפזז ולכרכר ולרקד ולשמוח באהבת ה' בשבתות ויו"ט"
בשו"ת יביע אומר (חלק ג' - אורח חיים סימן כ" אות ה') חלק עליו ופסק "ולפעד"נ שלמעשה אין להורות להקל בזה...על כן החרדים לדבר ה' יקבלו שכר על הפרישה. ויקיימו מצות שמחה בי"ט בשיר בפה". אך בשו"ת דבר יהושע (לרב יהושע אהרנברג, אב"ד תל אביב, מחסידי אדמו"ר מהר"א מבעלז זי"ע, חלק ב' סי' מ"ב אות ה') ענה בתשובה לרב עובדיה וכתב "מה שנוהגין לרקוד בשבתות וימים טובים...אין כאן שום קולא והיתר גמור הוא כמו שביאר בתשובת מנחת אלעזר...דרך רבותינו הקדושים והבאים אחריהם לפזז ולרקד ולכרכר לשמוח באהבת ה' בשבתות ויו"ט...דלא מחמת מצות שמחת יו"ט קאתינן עלה אלא מחמת העבודה הגדולה שיש בשמחה שישמח אדם בעשיית מצוה ובאהבת השם שצוה בהן...וכן דקדק המנחת אלעזר לומר שם שאינו מצוה לכל אדם רק למי שבוער בקרבו שמחת יו"ט אשר הנחילנו עכ"ל ר"ל דלא מצות שמחת יו"ט בוער בקרבו אלא שמחת יו"ט אשר הנחילנו כלומר שמח על אשר הנחילנו ה' יו"ט וכמו שנקרא שמחת תורה מכיון שבו שמחים ומקלסים להקב"ה שנתן לנו התורה כך נקרא גם שמחה זו ששמחין ומקלסין להקב"ה שהנחילנו מועדים לשמחה..כשם שהתירו הגאונים לרקוד בשמחת תורה לכבוד התורה, אע"פ שכל דהוא משום שבות אפילו במקום מצוה אסור, ועל כרחך דשמחת תורה עדיף משאר שמחה של מצוה, לפי שהשמחה היא בהקב"ה שנתן לנו התורה, ויוצא השמחה מתוך אהבת השם. הכי נמי בשמח בשבת ויו"ט מתוך אהבת ה' שהנחילנו שבתות ומועדים, והשמחה בהקב"ה, נמי מותר. דמה לי אם שמח בשעה שאומר קילוסין להתורה ושמח בהקב"ה שנתן התורה, ומה לי אם שמח בהקב"ה שנתן לנו קדושת שבת ויו"ט ושאר מצות, וזה פשוט וברור".
לפי דבריו כאשר הריקוד ומחיאת הכפים נובעת מתוך דבקות בבורא, אהבת ה' והתרוממות התפילה הם מותרים ואף רצויים.
מנגד, כפי שציינו לעייל, כתב הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחווה דעת (ח"ב עמ' רטז בהערה): "ומכל מקום נראה שהליכה במחול סביב עם שירות ותשבחות, אין זה בכלל ריקוד שאסרו חז"ל, שהרי מבואר בירושלמי, שהריקוד שאסרו חז"ל הוא באופן שעוקר רגלו אחת ומניח אחת".
לסיכום ראינו שיש דעות שונות לגבי ריקוד בשבת באופן שציינת בשאלה (כאשר מקפצים בשתי רגליים) ואף ריקוד קל יותר נאסר לפי הרב עובדיה.
יום טוב