שאל את הרב

  • הלכה
  • כוונה וחשק להתפלל
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
יש לי בעיה קלה בעניין התפילה. התפילה היא ממש ארוכה, ואני לא מצליח לכוון את כל התפילה. אני אסביר: אני מעדיף להתפלל ברכות קריאת שמע ושמונה עשרה, וזהו, אלו הקטעים שאני מצליח לכוון, בשביל מה צריך להגיד גם קרבנות, גם ברכות "ברוך שאמר", גם "פטום הקטורת", זה אולי יהיה חריף ,אבל כמה טקסטים אני כבר יכול לדקלם בעל פה? איך אפשר לכוון במשך 40 דקות תפילה, למזלי אני מתפלל בישיבת הסדר שמתפללת 40 דקות, אבל מה הייתי עושה בישיבה שמתפללים שעה וחצי? אני רוצה 20 דקות מקסימום, הרי התפילה אמורה להיות שגורה על פי, ותפילה של 40 דקות זה מלמול טקסטים ברוב הגדול של התפילה, מה שבאמת אפשר לקרוא לזה שיגרה... בכל אופן, בזמן האחרון אני לא מצליח להישאר עד הזמן האחרון של התפילה, כי אני לא יכול. לדוג’ ביום חמישי האחרון בערבית, הייתי במניין שמתפלל כל כך ארוך ערבית, ואחרי זה עוד אומרים שתי קדישים של אבלים, זה מוגזם, אני כבר לא מסוגל, מה אני אעשה? בכלל עוד לא נכנסתי לשבת, ששם זמן התפילה כבר עובר כל גבול, והרי מצינו בעבר היו מתפללים ממש קצר, והנה מצאתי ב"פניני הלכה שבת א’ (עמ’ 63)שהרב שואל מעין זה, ובמחילה מכבוד תורתו הרב, אבל "תורה היא וללמוד אני צריך", והשאלה לא באה לקינטור, אבל לענ"ד השאלה הרבה יותר חזקה מהתשובות, שבאמת פעם היו מתפללים קצר ולעניין, ובכלל הגענו למצב, שבראש השנה אם החזן מסיים ב- 12:30, אז התפילה היא לא תפילה, אבל מה יותר חשוב התפילה או הכוונה? היום הגענו למצב שמי שמתפלל ארוך הוא צדיק, אבל כיצד? הרי אם אדם מתפלל ארוך את הטקסטים של התפילה (לא תפילות אישיות), הרי שמכניס כוונות חיצוניות לתפילה וכבר תפילתו לא שגורה על פיו... אני רוצה להתפלל ולצאת לעבודת הבורא בשמחה, אבל מה אעשה ואני לא יכול? האם יש לרב עצות מעשיות איך להתמודד עם העניין?
תשובה
בגמרא ברכות לד, ב: "תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: רבינו, כמה ארכן הוא זה! - אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו? דכתיב ביה: את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'. שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו? דכתיב: אל נא רפא נא לה". הרי שיש תפילות שונות, ויש אנשים שונים, יש שהם מקצרים ותפילת שחרית אורכת אצלם פחות מחצי שעה (כך נהג למשל בעל האבני נזר שתפילת שחרית, כך מסופר שהתפללו בישיבת וואלוז'ין), ויש שהם מאריכים כחסידים הראשונים. והדבר תלוי באופי, ולכן כל אדם צריך לבחור לעצמו את דרכו. ואמנם לעיתים אדם נמצא במקום שאין לו מניין המתאים לאופיו, ואזי עליו לכוף מעט את טבעו כדי להיות כלול בתפילה עם הציבור, ובוודאי יזכה על כך לשכר גדול.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il