לרב שלום. כמה זה שיעור שפופרת הנוד לעניין השקת המקווה עם אוצר המי גשמים? ראיתי במקוה ליד ביתי שהוא קטן בגודל 5 ס"מ.

שלום וברכה. שיעור קוטר "כשפופרת הנוד" נמדד, לפי הגר"ח נאה כ-3.5 ס"מ, ולחזון איש - כ-5 ס"מ. כיום נהגו לעשות רוחב 6 ס"מ או 7.5 ס"מ ואף יותר מכך מחשש ללכלוך שנדבק וכדו' שעלול למעט את החלל, אך ודאי שאינו לעיכובא. לכן גודל ההשקה במקוה שליד ביתך - כשר אף לדעת החזו"א. מקורות: ז"ל המשנה במקואות (פ"ו מ"ז): "ערוב מקוואות כשפופרת הנוד, כעוביה וכחללה, כשתי אצבעות חוזרות למקומן ספק כשפופרת הנוד ספק שאינה כשפופרת הנוד פסולה מפני שהיא מן התורה". כלומר חיבור מקוה למים שאובים לטהרן, הינו כנקב ברוחב שפופרת שנותנים בפי הנוד, ששיעורו, חלל שניתן לסובב בו שתי אצבעות ברווח. ובתוספתא (מקוואות ה' ד'), מובא ששתי אצבעות שאמרו, בבינוניות של כל אדם ולא מארבעה בטפח. הר"ש והרא"ש, ביארו שבטפח יש ד' גודלים או שש אצבעות קטנות או חמש באצבע. ואצבע היא הבינונית ובה משערים. ונחלקו הראשונים באיזה אצבע מדובר מדברי הראשונים הנ"ל משמע שהכוונה לאצבע הקרובה לגודל, אולם לדעת הרמב"ם וכן הכריע מרן השו"ע (יו"ד סי' ר"א סעיף מ') שמדובר על שתי אצבעות הראשונות מן הארבע שבפס היד. היינו שיעור קטן יותר. והנה למעשה שיעור קוטר שפופרת הנוד בס"מ, לדעת הגר"ח נאה יוצא כ-3.5 ס"מ (בשולי הדברים אציין שכן מצאו במקוואות קדומות במצדה), ויש שכתבו 3.8 ס"מ ולכתחילה 4.8 ס"מ. עם זאת לדעת מרן החזו"א שיעור זה כ-5 ס"מ וראוי להחמיר בספק של תורה שיש בו כרת, וכן מובא שהורה הסטייפלר זי"ע (מידות ושיעורי תורה עמ' שי"ג), וכיום נהגו לעשות 6 ס"מ ואף יותר מכך כדי לצאת מכל ספק (ראה בס' מבנה מקואות והכשרם), ומחשש ללכלוך או שמא יסתם, אך אינו לעיכובא. ויש שהורו לעשות 7.5 ס"מ, וכן אמר לי הרב שניידר הי"ו שהוסמך ע"י הגראי"ל שטיינמן זצ"ל וסמכו עליו גם הגר"י נויברט והגר"ש וואזנר זצ"ל, ושכן הורה הרבי מסטמר זצ"ל והוסיף שכבר יצא לו לראות מקוואות שעשו בדיוק בגודל הנצרך, ומחמת לכלוך שנדבק או דברים אחרים (לעיתים אף זוחלים) שנדבקו לשם, מיעטו את החור, ולכן נכון להחמיר ולעשות שיעור גדול יותר מ-5 ס"מ. אציין שנהגו לעשות את נקב ההשקה סמוך לסוף גובה המים מלמעלה וכדברי מרן השו"ע (שם) ע"פ התוספתא (מקוואות ד' ו'), וזה יוצא בערך בין 114 ס"מ ל120 ס"מ גבוה מרצפת המקוה, ובלבד שהחור יהיה בתוך המים (ראה מבנה מקואות והכשרם פ"ג). יה"ר שנזכה להטהר במי הדעת,