ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שאל את הרב תורה, מחשבה ומוסר

שיר השירים חשיבותה והלכות הנלמדות ממנה

שאלה
מהם ההלכות הנלמדות מפסוקי שיר השירים?
תשובה
המנהג לקרוא את 'שיר השירים' בחג הפסח הוא מנהג קדום ומקורו במסכת סופרים. וכן מובא באבודרהם: "נהגו העולם לקרוא בחג הפסח שיר השירים, מפני שהוא מדבר מגאולת מצרים שהיא תחילת שעבודן של ישראל וגאולתן הראשונה שנאמר: 'לסוסתי ברכבי פרעה'". במקורות מאוחרים מוזכר שקוראים את 'שיר השירים' בשבת חול המועד. כיצד קוראים את שיר השירים, בציבור או ביחידות? האם מברכים על קריאת מגילה כפי שמברכים בקריאת מגילת אסתר? כתב בשו"ת הרמ"א, אין לברך על מקרא מגילה, כיוון שאין קוראים אותה בציבור. וכן נוהגים הספרדים וחלק מן החסידים שקוראים שיר השירים בשבת חול המועד, בביתם. ואילו מנהג האשכנזים בארץ ישראל לקרוא שיר השירים בציבור, ואם יש מגילה הכתובה על קלף קוראים 'שיר השירים' ומברכים על פי מנהג הגר"א. יש הנוהגים לאומרה בליל הסדר לאחר אמירת ההגדה. ויש נוהגים לאומרה מידי שבת, לפני קבלת שבת. נעלה את הנושאים ההלכתיים הנלמדים משיר השירים: א. כיוון התפילה לירושלים מובא בגמרא במסכת ברכות היה עומד בחוץ לארץ - יכווין את לבו כנגד ארץ ישראל. היה עומד בארץ ישראל - יכווין את לבו כנגד ירושלים. היה עומד בירושלים - יכווין את לבו כנגד בית המקדש. היה עומד בבית המקדש - יכווין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. נמצא: עומד במזרח - מחזיר פניו למערב, במערב - מחזיר פניו למזרח, בדרום - מחזיר פניו לצפון, בצפון - מחזיר פניו לדרום; נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד. שנאמר: "כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּוארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת" תל שכל פיות מתפללות לכיוונו. ב. איסור בל תוסיף חומרה היא לעבור על דברי חכמים אפילו יותר מדברי תורה לדוגמא: מי שאומר שאין ציווי להניח תפילין פטור מעונש, אבל האומר יש בתפילין חמש פרשיות להוסיף על דברי סופרים חייב ולומדים מדבר זה חז"ל: חביבים דברי סופרים, יותר מדברי תורה שנאמר: " כִּֽי־ טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן". פירוש - דודיך דברי סופרים חביבים אף יותר מדברי תורה. ג. היתר הייחוד איש עם אשתו נידה לומדים חז"ל מהפסוק "סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים" מספיק גדר של שושנים, הפרדה עדינה בין איש לאשתו בימים אלה. ד. שלימות בית הדין דייני הסנהדרין היו צריכים להיות מופת לצדק ולאמינות, וגם שלימים בגופם, ללא מום. וכך מובא: כשם שבית דין מנוקים בצדק, כך בית דין מנוקים מכל מום, שנאמר: "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". ה. יראת הדיינים מהקב"ה מובא בגמרא: "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהינום פתוחה לו מתחתיו, שנאמר: "הִנֵּ֗ה מִיטָּתוֹ֙ שֶׁלִּשְׁלֹמֹ֔ה שִׁשִּׁ֥ים גִּבֹּרִ֖ים סָבִ֣יב לָ֑הּ מִגִּבֹּרֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל" והסבירו חז"ל: מיטתו שלשלמה – השכינה, ששים גברים- תלמידי חכמים, סביב לה, מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה – מלחמתה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות - מפחדה של גיהינום שדומה ללילה. ו. צורת ישיבת דייני הסנהדרין הסנהדרין היו יושבים כחצי גורן עגולה שיראו זה את זה, שנאמר: שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג" שָׁרְרֵךְ֙ זו הסנהדרין, שיושבת בטבורו של עולם, סמוך לבית המקדש. כמו סהר – עגולה. שאם יצטרך דיין לצאת יראו שהוא חסר שנאמר: "אַל־ יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג" ז. טומאת הידיים הנוגע בכתבי הקודש ובשיר השירים כתבי הקודש היו מטמאים את הידיים כך גזרו חכמים, ואם נגעו לאחר מכן בתרומה, התרומה הייתה נפסלת. והיו לכך שתי סיבות, 1. על מנת שלא יגעו בקלף ספר התורה ישירות מפני כבודו, והגזירה הזו הייתה סייג שלא יגעו ישירות בספר תורה. 2. הגזירה על טומאת הידיים הייתה מפני שהצניעו תרומה ליד ספר התורה והיו אומרים הספר קודש, והתרומה קודש. והיו עכברים גורמים לנזקים לספר התורה כדי למנעם מכך, גזרו טומאה על הידיים. והיה דיון האם גם שיר השירים מטמא את הידיים. אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על 'שיר השירים' שלא תטמא את הידיים, שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו 'שיר השירים' לישראל. שכל כתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים. ח. היחס למקום המקדש "וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה" = ומדברך נאוה, אף על פי שבית המקדש מדבר, חייבים על מחיצתו, כמו שהוא בנוי. ט. עשיית החרוסת בליל הסדר מובא בתשובת הגאונים לעשות חרוסת מפירות שנמשלו ישראל בשיר השירים: תפוחים – "תחת התפוח עוררתיך", ברימונים – "כפלח הרימון רקתך", בתאנים – "התאנה חנטה פגיה", בתמרים – "אעלה בתמר", באגוזים – "אל גינת אגוז ירדתי" . (יש שמכינים חרוסת מסילאן ופקאן) י. שלושת השבועות היו שראו בעליה לארץ, בעליות הראשונות איסור שעוברים על שלושת השבועות, שנאמר: "הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ" ומובא במסכת כתובות שלוש שבועות: "אחת, שלא יעלו ישראל בחומה. ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם. ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את עובדי הכוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי." והסבירו המדרש כהלכה למעשה, למרות שהרמב"ם והשולחן ערוך לא פסקו זאת להלכה. ולמרות החלטת האומות פעם אחר פעם לבנות בית לאומי בארץ ישראל, לא שינוי את דעתם. והסביר המהר"ל מפראג שהשבועות הם גזירות כדי לקיים את רצון ה' הוא גזר עלינו שלא נוכל לשנות את המצב, למרות הכמיהה לציון. אבל אין כאן חלילה איסור לעלות אלא להיפך יש מצוות יישוב ארץ ישראל גם בזמן הזה, ומצווה לעלות, ולגור בארץ ישראל, ונחשבת כשקולה כנגד כל המצוות. ודורשים את הפסוק: "הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙" השבעתי אתכם לבנות את ירושלים. ישנם הלכות נוספות הנלמדות משיר השירים לגבי - צניעות, ברכה על פירות אילני סרק, קריאה בתורה, שמות וכינויים של הקב"ה, ועוד. ונסיים בדברי רבי עקיבא על שיר השירים: רבי עקיבא הוא שאמר כי "שיר השירים קודש קודשים". והוא מאותם העומדים בראש המגדל ומכירים את כל נדבכיו. רבי עקיבא היה נצר למשפחת גרים והפך להיות ממנהיגיה הדגולים של היהדות בכל הדורות, אשר מימש את דבריו והיה סמל לאהבה גדולה: אהבה בין איש ואשתו; אהבה בין אדם ועמו; אהבה בין אדם ובוראו. רבי עקיבא היה רועה צאן. בהיותו בן ארבעים רצתה רחל בתו של כלבא שׂבוּע להינשא לו, ונישואין אלו הפכו לסמל הזוגיות. רחל, שהייתה בתו של אחד מעשירי ירושלים, והייתה רגילה לרמת חיים גבוהה, הסכימה לסבול עוני על מנת להינשא לעקיבא. הם גרו במתבן בעוני רב. רבי עקיבא מצדו הבטיח לרחל לקנות לה תכשיט, "ירושלים של זהב", כאשר תהיה לו אפשרות כלכלית. והיא עצמה מוכנה לעשות הכול, לסבול מבדידות ועוני, על מנת שרבי עקיבא ילמד תורה. הזוגיות הנפלאה נבנתה על בסיס אידיאלים נעלים ביותר. רבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא, ותומך נלהב במרד בר – כוכבא השאיפה לגאולת העם מילאה אותו, והוא עשה זאת למען שחרור העם ממשעבדיו, ויש מסבירים באגדה של פסח, על המסופר החכמים המסובין בבני ברק, למרות שהיו גרים במקומות שונים התכנסו כדי לתמוך במרד בר כוכבא. רבי עקיבא הוא סמל של שקידה בתורה. הוא למד עשרים וארבע שנים, והיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים. היה מקהיל קהילות ברבים על מנת ללמוד תורה, על אף גזירות שאסרו זאת. הוא אשר הראה אהבת השם מהי, בהיותו בין עשרת הרוגי המלכות. כשהוציאוהו להורג אמר שמע ישראל, רבי עקיבא היה במדרגה הגבוהה הזו של אהבת ה'. רבי עקיבא, אשר בזמן חורבן הבית צפה למרחוק וראה את בניין האומה, הוא האומר "כל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קודשים".
עוד בנושא תורה, מחשבה ומוסר

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il