ב"ה שלום הרב. ראיתי תשובה שבה כתב הרב שהמצטרף למנין בשידור חי עונה לקדיש וקדושה. השאלה שלי היא במצב שהמנין המשודר לא אומר תחנון עקב חתן וכד, האם היחיד המצטרף מהבית גם לא יאמר? יבורך הרב בכל

לשואל, שלום וברכה! מסתבר לענ"ד שדין היחיד כדין הציבור שאליו הוא מצטרף, ולא יאמר תחנון. בעניין ההצטרפות למניין מרוחק על ידי שמיעה קיימת מחלוקת באחרונים האם הדבר נחשב ממש כתפילה בציבור. בשו"ע (סי' נה סי"ד) נאמר שמי שנמצא בחדר אחר אינו מצטרף למניין, אלא אם כן הוא רואה אותם והם אותו. מצד שני, כאשר יש מניין בחדר מסוים, גם מי שנמצא במקום אחר ולא רואה אותם יכול לענות קדיש וקדושה עמהם (שם סעיף כ), וגם יכול לצאת ידי חובת תפילה על ידי שליח הציבור, אם אינו בקיא בתפילה (משנ"ב ס"ק סא, על פי תוספות בסוטה לט ע"א). אלא שלדעת המשנ"ב (ס"ק נב ונח) אינו נחשב כמתפלל בציבור. דברי המשנ"ב אינם מוסכמים, ובערוך השולחן (סי' נה סכ"ג) כתב: "כשיש מנין במקום אחד יכולים העומדים במקומות אחרים לענות אמן וקדיש וקדושה וברכו, ואם מתפללין עמהם נחשבים כמתפללים בצבור". מסתבר ששאלתך תלויה במחלוקת זו: אם השומע נחשב ממש כחלק מהציבור, אינו אומר תחנון. ואם הוא נחשב כיחיד שיש לו אפשרות לענות על דברים שבקדושה, עליו לומר תחנון. במחלוקת זו נלע"ד שהעיקר כדעת ערוך השולחן שמחשיב את המתפלל כחלק מהציבור ממש. המשנ"ב מציין כמקור לדבריו את שו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרנ), שכתב: "ולא הצריך הגאון להראות להם פניו אלא להצטרף עמהם לעשרה, אבל לענין להתחשב כמתפלל עם הצבור בבית הכנסת, אפילו שלא יראה להם פנים אלא שיעמוד בחלון, או יכניס ראשו בחלון, סגי, והרי הוא נחשב עם הצבור. דתנן בפרק כיצד צולין החלונות ועובי החומה כלפנים... ומינה נמי שאותם העומדים באסקופת בית הכנסת, אם האסקופה בין עובי הכתלים הרי היא כבית הכנסת ואם האסקופה חוץ מן הכתלים אינו בכלל בית הכנסת". משמע מדבריו שכדי להיחשב כמתפלל עם הציבור בבית הכנסת צריך להיות באותו מבנה שבו הציבור נמצא. ראיתי בשו"ת שערי יושר (ח"ב סי' יז) שפירש את הרדב"ז באופן אחר: לעניין הדין להתפלל עם הציבור אין צורך לעמוד באותו מבנה, אלא שמלבד העניין של תפילה בציבור יש גם עניין להתפלל במקום קדוש, בבית הכנסת, ולשם כך צריך לעמוד באותו מבנה. הוא מוכיח זאת מתשובה אחרת של הרדב"ז (ח"ו סי' ב' אלפים קלט), שם התיר לתלמיד חכם שביתו סמוך לבית הכנסת להתפלל בחדר הלימוד שלו בביתו הצמוד לבית הכנסת, מפני שבכך הוא מרוויח גם תפילה במקום הלימוד וגם תפילה בציבור: "בנדון דידן מתפלל עם הצבור אף על פי שאינו עמהם בבית הכנסת ממש, שומע קדיש וקדושה וחזרת שלש תיבות של קריאת שמע וחזרת התפילה ומתפלל עמהם כל התפלה מלה במלה". עוד דקדק כך מלשון כמה ראשונים, וראיה ברורה יותר לענ"ד מלשון המאירי (פסחים פה ע"ב): "שהיחיד עומד בחוץ יכול לענות לקדיש וקדושה... ויוצא בה ידי חובת תפלת צבור וקדיש וקדושה וברכו ושאר דברים שאין נאמרין ביחיד... הא לענין יציאת ידי חובת תפלת צבור כולם מודים שכל שקולו נשמע יוצא בו ידי חובתו" (המאירי כותב זאת בשם דעה מסוימת, ולמעשה התלבט אם זו ההלכה, "לעניין פסק אפשר שכך הוא", אבל עכ"פ יש ללמוד כיצד הבין את דעת הראשונים המקילה). בספר 'ברכת אהרן' (לרב אהרן בוארון, ח"א עמ' ריח-רלה) האריך מאוד בעניין זה, והוכיח מפוסקים רבים שהשיטה העיקרית בהלכה היא שהמתפלל בשמיעה משידור חי נחשב ממש כמתפלל בציבור. לפי זה גם הסיק שהדבר הוא חובה על מי שנאלץ להתפלל ביחידות ויש לו האפשרות לשמוע מניין בשידור.