שלום הרב מצאתי חמץ בפסח מה אני יעשה? כמובן שלפני החג ניקתי את הבית ועשיתי בדיקת חמץ וכו'

שלום רב וחג שמח! א. חמץ שנמצא ביום טוב עצמו - יש להניח עליו כלי, ומיד בצאת החג יש לבערו. ב. אם החמץ נמצא בחול המועד - יש לבערו מיד. דרך הביעור לכתחילה, בשריפה. אולם אם אין הדבר מתאפשר, יש לבער בדרכים נוספות, כגון לפורר ולהשליך לשירותים או לפורר לחתיכות קטנות ולפזר ברוח. הרחבה: מבואר בגמ' בפסחים (ו.) ובשו"ע (תמ"ו א') שאם מצא חמץ ביום טוב עצמו, יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו, כיון שאינו יכול לטלטלו ביום טוב מצד מוקצה, וגם אינו יכול לשורפו ביום טוב (רמ"א שם, וראה מ"ב). אולם המוצא חמץ בחול המועד, יש לבערו מיד, והוסיף השו"ע שם שגם יוציאנו מרשותו, כדי שלא יבוא לידי מכשול אכילה קודם הביעור (מ"ב שם). והדגש בזה הוא דווקא בביעור, ואף שכתב מרן השו"ע (תמ"ב ט') שחמץ שנפסל מאכילת כלב, מותר לקיימו בפסח. מכל מקום כבר העיר הרמ"א (שם) ע"פ הר"ן שדין זה אמור קודם זמן איסור חמץ. ואם כן לא יועיל לפגום את החמץ בחול המועד, כיון שחמץ שהיה ראוי לאכילת כלב לפני זמן איסורו, ורק בתוך הפסח נפסל מאכילת כלב, יש עליו חובת ביעור, כיון שבשעה שהגיע זמן חיוב ביעור היה עדיין ראוי לאכילת כלב (ראה מ"ב שם ס"ק ל"ט ומ'). כמו כן לא ניתן להפקיר את החמץ, ואף שנפסק בשו"ע (תמ"ה ג') יכול להשליכו במקום שהעורבים מצויים שם, מכל מקום כתב השו"ע בפירוש שזה קודם זמן איסורו, שהרי לשיטתו אם נשאר לאחר זמן איסורו חמץ שלא אכלוהו העורבים, יש עליו חובת ביעור. ואף לדעת האחרונים החולקים על המחבר שהפקר מועיל לפני זמן איסורו או לדעת הסוברים שכוונת השו"ע לזרק למקום שאינו הפקר ממש כחצירו שהפקיר לכל מי שרוצה ליטול ממנה את החמץ (ראה מ"ב סקי"ח), מכל מקום גם הם דיברו שהפקיר קודם זמן איסורו. אלא שיש לשאול כיצד ניתן לבער חמץ, הרי כל החמץ שנמצא בבית מכור לגוי, ואם כן יש בכך חשש לגזל, ואם כן יש להצניע את החמץ במקום המכור לגוי (ראה מקראי קודש פסח ח"א ע"ד), אולם יש מקום לומר שמותר לשרוף חמץ שנמצא לאחר זמן איסורו, ויש על כך מחילה של הגוי, כיון ש"אין דעת הגוי להנות ממש מן החמץ אלא דעתו לקנותו כהלכה... ויקבל אותו סכום כסף בין ישנו חמץ זה הנמצא או אינו" (שבט הלוי ח"ט סי' קט"ז, אולם עיין שם עוד מה שכתב), ונראה שיש לסמוך על כך. ואף שלכאורה נראה שהדבר תלוי בנוסחאות השונות שיש בשטרות מכירת חמץ, שאם מוזכר שכל חמץ שימצא מכור לגוי, נראה שעדיף להכניס את החמץ למכירה ואם לא צויין דבר כזה, מותר לשורפו. למעשה נראה שאם מדובר בחמץ שאינו בטוח שהגיע מהבית שלך או שמדובר על חמץ שאינו ראוי כל כך לאכילת אדם, עדיף לשורפו, ובצירוף הסברא שאומרים שהגוי מוחל על כך. גם אם מדובר בחמץ גמור, נראה שמנהג העולם לשורפו, נכון, שחוששים שמועיל הדבר רק על חלות המכירה על חמץ שאינו ידוע, ואומרים שזה מועיל רק ליתר בטחון שלא לעבור על חמץ בפסח, אבל לא לסמוך על המכירה לכתחילה שלא לבער. וב' טעמים לדבר: א. משום שהמנהג הרווח שאין סומכים על מכירת חמץ בעין, ב. יש שכתבו שבנוסח שלנו שכתוב שחמץ שאינו ידוע לנו - מכור לגוי, אינו מועיל כיון שאין דעת הקונה לשלם מעות עבור חמץ שאין ידוע לו אלא אם כן מדובר מתנה (ראה קונטרס אור ישראל עמ' קל"א), ואף אם יש להקשות על הטעמים הנ"ל, מכל מקום בצירוף סברת שבט הלוי, נראה שמנהג ישראל נכון למעשה. בברכת פסח כשר ושמח,