שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • ספירת העומר ול"ג בעומר

איך צדיקים כתלמידי רבי עקיבא חטאו

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

ד אייר תש"פ
שאלה
כיצד תלמידי רבי עקיבא שהיו תנאים קדושים וצדיקים מופלגים חטאו בחוסר נתינת כבוד אחד לחברו?
תשובה
שלום וברכה. זו שאלה מתבקשת שנדרשו אליה גדולי ישראל. אכתוב כאן שני פירושים הנוקבים ויורדים עד התהום: א. לעיתים שאהבה חוצה גבולות, ומרגישים אחד עם השני כאיש אחד ממש, הדבר עלול להוביל לרמיסת השני, כיון שהוא כביכול חלק ממני, וכמו שאני מייסר את עצמי או אבר מגופי, כן אני יכול לייסר את חברי, כמובן לטובתו. אולם במצב כזה, מצות ואהבת לרעך כמוך, אינה מתקיימת כראוי, כיון שהיא צריכה את האיזון הנכון ע"י נתינת הכבוד בין אחד לחברו (עיין שם משמואל, ל"ג בעומר). ב. תלמידי רבי עקיבא, חששו שמא בכך שינהגו כבוד אחד לשני, הם עלולים להכשיל את חברם במידת הגאוה. ודאי שיש בכך פגם, כיון שאין אדם צריך לדאוג למידת הענוה של חברו, אלא ידאג להיות עניו בעצמו, ואת רעהו צריך לכבד בכל הכבוד הראוי לו. ובפרט תלמידי חכמים, שצריך לכבדם ביתר שאת (ראה אור יחזקאל, מידות עמ' כ"ג). ומקובל לומר שאדם צריך לדאוג לגשמיות של חברו ולרוחניות של עצמו ולא להיפך. ניתן להוסיף, שכאשר אדם מתגדל בתורה ויראת שמיים, הוא מוסיף כח ואורה לחלק הפנימי הנשמתי שלו, ועם זאת זאת גם הצד השלילי שבו, יצרו הרע מתגדל. כדברי חז"ל (סוכה נב.): "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", וכפי שהאריך בזה האדמו"ר הזקן (בספר התניא, ובעיקר פרקים א' - י"ב). וכתב על כך מרן הרב קוק (אורות הקודש ג' רמ"א): "אין לשער את עומק וגודל החיים של הצדיקים, העומדים לפני ד' ומתענגים בנועם הדביקות והחשק האלוהי, וכשהכח הכללי של החיים הוא גדול ואמיץ, גם החלק הרע שבהם הוא גם כן אמיץ, כתוכן הפנימי של כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ואם כן הצדיקים צריכים לנקוט בזהירות יתרה משאר בני אדם. ולכן ה"מתח" מאד גבוה כאשר נמצאים במקום אחד אנשי תורה ומעלה, בפרט כאשר נלחמים במלחמתה של תורה, בליבונה ובפירושה. וכאשר לא נשמרים כראוי, הדבר יכול להוביל לנזק גדול חלילה, ולפגיעה בין איש לרעהו. וכשהרע אצל גדולים, הוא מתגלה בשיא כוחו, כיון ש"זה לעמת זה עשה האלוקים" (קהלת ז' י"ד). שנזכה לכבד איש את רעהו ולהוסיף אהבה ואחוה! בכבוד רב,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il