שאלה
שלום, בשבילי עברית שפה זרה ואני מתקשה בהבנת טקסטים עתיקים. אשמח בבקשה להסבר של קטע קצר מספר "בית שמואל" על שמות נשים. תודה רבה!
(ברכה) שם איש והאשה. (בריבא) כתב מהרש"ל במדינות פולין מדברים בלשון גם יש לכתוב פ"א במקום הבי"ת ובס"מ כתב בפולין כותבין (פירווא) בפ"א ושני ווין (צפורא) המ (פריבא) או (בריבא) כפלוגתא הנ"ל כתב בתשובת מהר"מ מינץ אפי נשתכח שם צפורא כותבין שם שניהם וליתא דקי"ל אם נשתכח השם אין כותבין אותו כלל ובלבוש פוסל אפי בדיעבד דיאמרו דאין זה המגרש ועיין באות שי"ן אלא בשמות הדומין זה לזה אז הוי כאלו לא נשתכח אבל שמות דאין דומין זה לזה אם נשתכח אין כותבין אותו כלל: (ברוינא. בריינא ברונלין ברוינלן ברוינליין) והכל תליא במבטא (בריינדל) בשני יודין ובלא יו"ד אחר הדלי"ת: (ברענדלין) (ברונא) בת שבע. חד תיבה: בונא. באלף (בוניא) (בינלין) בונכין בונלא בוניין בונילא היינו אם הרוב קורין אותה כך אפי בפניה ואינה מקפדת אבל אם היא מקפדת וצריכים לקרותה בפניה בוני או בונה אפי אם הכל קורין אותה שלא בפניה (בונילא) יש לכתוב [בוני] או בונא. ואם הרוב קורין אותה בפניה בוני או בונא והמיעוט קורין אותה בפניה בונינא הולכים אחר הרוב ס"מ וכן הדין. בבונכון. בטשיל בעטשיל. בתקא בתי"ו כינוי לבת שבע ומסתמא כותבין בעטשיל ביו"ד אחר השי"ן
תשובה
שלום וברכה,
ישנו ספר הנקרא טיב גיטין המסביר את דברי הב"ש. (בשולחן ערוך הוצאת פרידמן הביאו אותו על הדף)
הב"ש כותב כאן בקודים ומי שמכיר את המושגים בהלכות אלו מבין זאת יותר בקלות.
לדוגמא: ברכה - זה שם שלפעמים נותנים אותו לאיש ולפעמים לאשה.
בריבא- שם אישה שיש מקומות שכותבים פריבא. ויש שכותבים פריווא.
צפרה - כאשר שמה צפרה אך מכנים אותה פריבא כותבים את שם הכינוי ע"פ מה שכתבנו למעלה בשם בריבא-.
ואידך זיל גמור...
בברכה,
