- תורה, מחשבה ומוסר
- איך וכמו מי לפסוק הלכה?
הכרעה במחלוקת בדרבנן
שאלה
האם כשנחלקו הראשונים בדין דרבנן שאין בו מנהג והדעות בערך שקולות ניתן להכריע לקולא?
תשובה
שלום וברכה!
אכן באופן עקרוני, במצב של מחלוקת בהלכה, קיים הכלל שבדין דאורייתא יש להכריע לחומרא ואילו בדין דרבנן יש להכריע לקולא. כך אומרת הגמרא (עבודה זרה ז' א): "היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר... בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל." וכך נפסק ברמב"ם (הלכות ממרים א', ה) ובשולחן ערוך (הגהת הרמ"א, חו"מ כ"ה, ב).
עם זאת, אנו מוצאים מקרים רבים שחורגים מן הכלל הזה. לא פעם אנו רואים מחלוקות בדיני דאורייתא שהגמרא או הפוסקים הכריעו בהן לקולא, וכן לאידך גיסא, מחלוקות בדיני דרבנן שהוכרעו לחומרא.
הסיבה לכך היא שכלל זה אינו מוחלט, ויש לו סייגים רבים. נזכיר כמה סייגים עיקריים:
א. בגמרא שם מופיע שאם אחד החולקים גדול והשני קטן ממנו, יש ללכת אחרי הגדול, גם אם דעתו היא הדעה המקילה בדאורייתא או המחמירה בדרבנן. הראשונים נחלקו האם גדר זה נפסק להלכה (עיין ברשב"א שם וברמב"ם הנ"ל), אך למעשה הרמ"א פוסק זאת (בשו"ע שם).
ב. אם המחלוקת היא של רבים מול יחיד יש ללכת אחרי הרבים, גם אם הם מקילים בדאורייתא או מחמירים בדרבנן (עיין למשל עירובין מ"ו א; הקדמת הבית יוסף; הגהת הרמ"א הנ"ל).
ג. הרמב"ם (שם) כותב: "שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו... אם אינך יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל." דהיינו שכאשר הפוסק משתכנע מטיעוניו של אחד הצדדים, הוא רשאי וצריך לפסוק כך, ורק כאשר אין לו נטייה לכאן או לכאן אז יילך על פי הכלל של "בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל".
ד. כמו כן, כפי שהזכרת, המנהג עשוי להכריע את ההלכה, גם כאשר זו הכרעה להקל בדאורייתא או להחמיר בדרבנן (עיין למשל סנהדרין ו' א; ברכות כ"ב א).
עוד יש לציין, שלגבי המצב הספציפי שהזכרת, מחלוקת ראשונים בדין דרבנן שאין בו מנהג, נראה שזה מצב נדיר למדי. בדרך כלל, כאשר ישנה מחלוקת בין הראשונים, כבר דנו בה הפוסקים במשך הדורות והכריעו לכאן או לכאן, וכן ישנו מנהג רווח כפי אחת הדעות (לעיתים ישנו מנהג כללי כאחת הדעות, ולעיתים ישנם מנהגים שונים, כאשר כל עדה נוהגת כדעה אחרת). מצב מצוי של מחלוקות ראשונים שלא הוכרעו במשך הדורות, קיים למשל בהלכות שמיטה, שלא היו מעשיות בדורות הקודמים, ולפיכך אין לגביהן מנהג וגם לא פסיקה בשולחן ערוך וברוב ספרי הפוסקים. בתחום זה פוסקי זמננו נזקקו להכריע בעצמם במחלוקות הראשונים, ואכן אנו מוצאים לא פעם שהפוסקים מכריעים במחלוקות אלו להקל, משום ששמיטה בזמן הזה דרבנן.

רב שעונה על שאלות באינטרנט, מבלי שהוסמך
הרב שמואל אריאל | א טבת תשפ"ג
עשה לך רב - חובה?
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ אלול תשס"ג

ה’שולחן ערוך’ או המנהגים?
הרה"ג יעקב אריאל | י"ד שבט תשס"ה

מקרה בו השו"ע סותר את הכלל "סתם" ו"יש אומרים"
הרב נועם דביר מייזלס | כ"ד מרחשון תשפ"ב

הרב שמואל אריאל
ראש כולל הלכה בישיבת ירוחם

קניית ארבעת המינים כמתנה
ז תשרי תשע"ו

זמן תפילת ותיקין
כ"ט תמוז תשע"ה

קריאת שמע לפני התפילה
כ"ח אב תשע"ה

עבודה בחול המועד
ט"ז אב תשע"ה

"כל הנושא אישה רעה אינו רואה פני גיהנום"
הרב ש. יוסף וייצן | ג אדר א' תשע"א
בגידה עם גוי
הרב משה מאיר אבינר | ה אדר א' תשע"ט

אכל כזית משבעת המינים וחצי זית משאר פירות
הרב נועם דביר מייזלס | ח אדר א' תשע"ט

מנהגי חאלקה לבן שלוש
הרב שלום אילוז | כ"א מרחשון תש"ע
האם שוטה חייב על גזל ועל עריות?
הרב פרופ' נריה גוטל | ב שבט תשפ"ג

האם מותר לשמוע שירים שמבוססים על הקוראן?
הרב דוד חי הכהן | ב שבט תשפ"ג
