שליחת מתנות למשודכת - דין סבלונות בימנו
שאלה
האם יש בימינו חשש סבלונות בין משודכים, ולפי זה האם זוג שנפגש יכול לתת מתנות אחד לשני?
תשובה
שלום וברכה.
בימנו המנהג המקובל לתת מתנות אחרי ה"ווארט", מה שאנו קוראים "אירוסין", ואין בכך חשש לקידושין, וכל שכן אם מדובר לפני האירוסין. עם זאת יש להמנע מנתינת מתנות בצורה מוגזמת או נתינה עם קירוב הדעת שיכולה להביא לידי מכשול. ונכון שכל אחד ינהג בזה כפי המקובל בקהילתו.
מקורות והרחבה:
מבואר בחז"ל (קידושין נ:) שיש חשש קדושין בסבלונות ששלח החתן להכלה, ונחלקו רבותינו הראשונים בגדר סבלונות. לדעת רש"י החשש הוא שבסבלונות עצמן יש חשש ששלחן לשם קדושין, ואילו לדעת הרי"ף והרמב"ם ותוס' (שם ד"ה חוששין) חוששים שמא נתקדשו לפני כן, והסבלונות הן רק סימן על הקדושין. מרן השו"ע (אהע"ז סי' מ"ה א') הביא את ביאור הרי"ף, והוסיף שרש"י פירש אחרת. הרמ"א (שם) כתב ע"פ הטור, שיש לחוש לחומרא לשני הפירושים.
ויש נפקא מינה בין הטעמים, שלדעת רש"י אין חשש סבלונות, אלא אם כן שלח בעדים וגם בשעת נתינה לידה היו עדים, שאז אפילו שלא אמר שנותן לשם קידושין, כיון שמדובר על מקרה שהיו משודכים, הרי זה כמו שהיו "מדברים מעסקי קידושין" ואפילו נתן בשתיקה, נחשב לקידושין (כמבואר בשו"ע אהע"ז סי' כ"ז ט"ז). אולם לשיטת הרמב"ם חוששים לקידושין אפילו שלא שלח את הסבלונות בעדים, כיון שהחשש הוא שכבר קידשה (ויש עוד נפקא מינות, עיין בערוה"ש שם שהאריך בסוגיה זו).
השו"ע (שם סע' ב'), כתב: "האידנא נהגו בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים ותוגרמא שלא לחוש לסבלונות, זולתי בקוסטנטינה שחוששין להם". ואם כן בזמן הזה, לא חוששין לסבלונות, כיון שהדרך כיום לשלוח מתנות למשודכת, בחגים ובביקורים אצל ההורים וכו'. וברמ"א (שם) הוסיף ע"פ תרוה"ד: "...וי"א דיש להחמיר אפילו במקום דכו"ע מסבלי והדר מקדשי, אם לא שיש עוד צד היתר אצל זה". וסיים: "ונ"ל דאם החתן אמר שלא שלח רק לסבלונות בעלמא, לכ"ע ליכא למיחש בכה"ג. וכן מעשים בכל יום, לפעמים חוזרים בשדוכים, והסבלונות חוזרים, ולא נהגו להצריכה גט הואיל והוא במקומות בזה"ז דכ"ע מסבלי והדר מקדשי, והחתן אינו אומר ששלח לשם קדושין".
ומדברי הרמ"א, עולה שאף בימינו ראוי להחמיר, כיון שאם החתן יאמר ששלח לשם קידושין, חוששין לקידושין. ומשמע שסובר בזה כדעת רש"י. כיון שלדעת התוס', אין חוששין שהסבלונות עצמן נשלחו לשם קידושין. אולם יש להעיר שהרמ"א באו"ח (סי' תרצ"ה ד') כתב: "ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש, ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש, אבל לא בהפך, שלא יבוא איש לשלח לאלמנה ויבואו לידי ספק קדושין, אבל במתנות לאביונים אין לחוש [כיון שזה דרך צדקה ולא סבלונות]". ובמ"ב (ס"ק כ"ו) ביאר שהחשש הוא "שיאמרו שזהו סלבונות שאחר הקדושין, וחישינן שמא קדשה כבר בפני עדים ואינם לפנינו".
אם כן, יוצא שהרמ"א בהלכות פורים, חושש לשיטת התוס', שכל החשש הוא שנתקדשו לפני כן. לפי זה יוצא שהרמ"א נוטה לכך שיש לחוש לב' הפירושים גם בזמן הזה. ואכן ראיתי שכתב בספר הנשואין כהלכתן (פ"ג צ"ג-ק') שאסף מדברי הפוסקים, כמה תנאים בשליחת מתנות למשודכת: א. רצוי שהמתנה הראשונה תנתן בשעת טקס השדוכים, שכן מקובל לתת מתנה בזמן זה שלא לשם קדושין. ב. המתנות ינתנו אחרי גמר קשר השידוכין, כדי לא להכנס לחששות במקרה של פירוק השידוכין. ג. אם נוהגים למסור טבעת אירוסין, יש למסור לה ללא עדים. ד. יש למנוע נוכחות עדים בנתינת מתנות. ה. רצוי שהמתנות לא תימסרנה ישירות מהחתן לכלה. ו. אל יאמר החתן שנותן מחמת אהבה וחיבה, ולא יאמר שזו מתנת אירוסין, כיון ש"אירוסין", היינו "קידושין", בלשון מקרא ומשנה. עכ"ד.
אולם יש להקשות על דבריו, שהרי הנוהג כיום פשוט וברור שאין בזה כל חשש קידושין, ולא מצאנו בימינו חתן אחד מיני אלף שטען במתנות שנוהגים לתת לקידושין ואף לא עלה חשד על קידושין שהיו, ולא ראינו מורה הוראה שחשש לכך בפועל, וכל שכן להצריך גט לחומרא. ולכן כיום שהרגילות למסור מתנות בין בני הזוג המשודכים, הדבר מותר ואין כל חשש, וכדברי פשט מרן המחבר. אולם יש להמנע שלא לתת טבעת קידושין בפני עדים ולומר לה התנשאי לי וכדומה, שבכך יש חשש קידושין ממש, בלי קשר לסבלונות, ובזה דנו הפוסקים באריכות וגם בזה יש צדדים לכאן ולכאן, וכל מקרה לגופו. עם זאת יש להוסיף ביחס לסבלונות מה שכתב בשערי תשובה על דברי הרמ"א (תרצ"ה סק"ט): "ובשבות יעקב (ח"א סי' מ"א) כתב... מ"ש הרמ"א... י"ל כפשוטו דמשלוח מנות אשה לאיש או איש לאשה מראה הרגל דבר וחבה משא"כ במתנות לאביונים שהוא דרך צדקה". וטעם זה שייך גם בימינו, אם לא בבני זוג משודכים.
ברכה והצלחה,