האם מותר להשתמש באלכוג'ל בשבת, והאם יש חילוק בין אלכוג'ל נוזלי לאלכוג'ל סמיך, והאם יש פיתרון להקל אם יש רק אלוכג'ל עבה שאינו נשפך מהיד?

שלום וברכה. יש להקדים שבמלאכת ממחק יש ג' מצבים: א. מירוח של דבר מוצק כמו שעוה - שאסור מהתורה. ב. מירוח של דבר נוזלי אבל סמיך - אסור מדרבנן. ג. מירוח של דבר נוזלי - מותר בשבת. *כמו כן יש מן הפוסקים שכתבו שאיסור ממרח אינו שייך בדבר שנבלע לגמרי. ולכן למעשה יש לחלק בין: א. אלכוג'ל נוזלי וכן כל סבון נוזלי - שמותר להשתמש בו בשבת כיון שאין בו דין ממרח, ובפרט אם הוא גם נבלע בעור. ב. אלכוג'ל סמיך מאד שאינו נוזל - שייך למצב ב', ואם כן יש לאוסרו. אולם המקל בזה יש לו על מה לסמוך, ובפרט באלכוג'ל 70% שמה שלא נבלע מתנדף, ויש לדון אותו כנוזלי לגמרי. ג. המחמיר שלא להשתמש באלכוג'ל שאינו נוזלי דיו, יכול לטפטף מן הבקבוק ויתופף על ידיו בלא למרוח את הג'ל. מקורות והרחבה: סוגיה זו שייכת למלאכת ממחק, גדרי המלאכה להתחייב מהתורה נידונו בגמרא בשבת (בעיקר בדף עד: ובדף עה:) ובראשונים. והנה בגמ' (שם קמו:) נחלקו האמוראים לגבי מריחת "משחא", ומבואר ברש"י ובראשונים, שמדובר ב"שמן עב", והשאלה האם בשמן כזה יש איסור מריחה מדרבנן, כאשר מורחים אותו על נקב בחבית כדי לסותמו. דעת רב לאסור אטו שעווה שאסורה מהתורה, ושמואל מתיר. הרי"ף הרמב"ם והרא"ש פסקו כדעת רב לאסור. וכן דעת מרן המחבר (סי' שי"ד י"א). ומשמע בפשטות מדבריהם ומהמבואר בבית יוסף (סי' שי"ד) שיש לחלק בין חומרים המתמרחים לגמרי כשעווה, שאסורים מהתורה, לבין חומרים שמתמרחים מעט כמו שמן עב, שאסורים מדרבנן אטו דברים המתמרחים. ובחומרים נוזליים יותר משמן עב, כמו שמן וכדומה, אין בו איסור ממרח כלל, כיון שהוא נספג או נשפך, וכן עולה מדברי המ"ב (שם סקמ"ה ושכ"ז סקט"ז). המג"א (סי' שט"ז ס"ק כ"ד, והובא במ"ב שם ס"ק מ"ט) חידש בגדר המלאכה, וז"ל: "ממרח לא שייך אלא כשכוונתו שיתמרח דבר ע"ג חבירו אבל הכא רוצה שיבלע בקרקע". ושם הוא עוסק ברוק, ולכאורה יש להעיר כפי שכתבו האחרונים, שרוק מותר ע"פ המבואר לעיל גם ללא סברא זו, כיון שהוא נוזלי יותר משמן עב. מכל מקום מדברי המג"א עולה שאיסור ממרח מתייחס לכוונת המירוח ולתוצאה ואם הוא נבלע אין איסור. ויש להעיר שדין ממרח מדרבנן של שמן עב שייך לכאורה בכל שימוש, ובגמ' דנו לגבי חבית, שאם סותמים בכך חבית, יש גם איסור מתקן (וראה ברמב"ם שבהלכה כ"ג ג' שכתב שאיסור סתימת חבית שייך בכל דבר, ובהמשך דבריו כתב בהלכה י"א, שאיסור הסתימה רק שיש איסור ממרח, ומה שהעירו על דבריו שם המגיד משנה והכסף משנה), ובפשטות מדובר על שמן מאד עבה שאינו נוזלי כלל שאכן יש בכוחו לסתום חבית. והנה בדברי המחבר לא נתבאר שיעור זה בדקדוק, ולכן ראוי להחמיר שלא למרח על הגוף נוזל שהוא סמיך עבה מאד (ראה חוט שני ח"א י"ד סק"ב). עם זאת יש לציין שמנהג העולם להקל בסבון נוזלי, ורק אם הוא עבה מאד יש מקום להחמיר (עיין אורחות שבת ח"א פי"ז סע' כ", והערה מ'). אולם מדברי הרמ"א (שכ"ו י') שכתב לאסור מריחת בורית וחלב בידיו משום נולד, משמע לכאורה שאין איסור מצד ממרח. ולפי זה צריך לומר שמה שאסרו לסתום בשמן עב חבית, זה דווקא בסתימת חבית, וכסתימת הפוסקים. ובשו"ת יבי"א (ח"ד סי' כ"ז וביחוה דעת ח"ב סי' נ') ביאר בדברי הרמ"א, שאין בזה איסור ממחק, כיון שדוקא כשצריך לאותו דבר שמחליקו אסור, אך בסבון אינו רוצה במחיקת הסבון אלא במחיקת גופו. וכתב שם באריכות מכמה טעמים מדוע גם נולד אינו שייך, והסיק להתיר שימוש בסבון מוצק. אולם במ"ב (סק"ל) כתב לאסור סבון שלנו גם משום ממחק. וכן כתבו לאסור האגרו"מ (או"ח ח"א קי"ג) וצי"א (ח"ו ל"ד) ובשש"כ (י"ד ט"ז), ובהערה (שם) כתב שהגרש"ז תמה מדוע יש ממרח, הרי אין לו עניין להחליק הסבון, ולכן בשש"כ מ' י"א) התיר לרופא להשתמש בסבון מוצק כשאין לו סבון נוזלי משום היגיינה. אולם בסבון נוזלי ודאי שיש להקל. ואולי יש מקום לחלק בין דבר שמיד נשטף במים לדבר שמורחים אותו ולא שוטפים אותו ואז בשמן עב יש לאסור (עיין ביבי"א שם). על כל פנים עולה מדבריהם שניתן להקל לכתחילה בסבון נוזלי שמצוי כיום, אף שהוא מעט סמיך. ובשש"כ (ל"ג הערה נ"ח) דן במריחת משחות, והאריך בהגדרת מלאכת ממרח, והביא שיש מי שאומר (דעת תורה שכ"ח כ"ו) ע"פ דברי המג"א שמותר (עכ"פ לחולה שאין בו סכנה) למרוח משחה כדי להספיגה בעור, אם כוונתו להספיגה בעור. ודוחה את דבריו, שהרי מצינו שאסור מרוח משחה על נעליים אע"פ שמתכוון להספיגה בנעליים, כיון שעכ"פ צריך למשחה משא"כ במשפשף רוק שרוצה להבליעו לגמרי כי אינו חפץ בו כלל. והביא בשם השמועה שמרן החזו"א היקל במריחת משחות על גוף האדם ע"פ ההיתר של המג"א אולם תמה על כך. עוד כתב בשש"כ (שם) בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל שיש לחלק בין משחה שכולה נספגת בגוף ולא נשאר מבחוץ כלום שיש להקל בזה, לבין משחה שנשארת ורוצה להחליק על פני הגוף שבזה יש לאסור. ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' כ') כתב שאין להתיר אלא כשהמשחה צריכה להיבלע בגוף מבחינה רפואית, אחרת אסור שהרי ודאי שנשאר מעט ע"ג העור, וגם זה מועיל מבחינה רפואית, ונכנסים בזה לחשש ממרח מכל האמור עולה שסבון נוזלי או אלכוג'ל וכיוצא בזה, שנשפך מידו, אינו בגדר שמן עב ויש להקל, והוא הדין לאלכוג'ל נוזלי, ואם מדובר באלכוג'ל שאינו נוזלי ונעצר על ידו כאשר היד מוטה, יש להחמיר. אולם המקל בזה יש לו על מה לסמוך, כיון שאלכוג'ל 70% אלכוהול, מתנדף ודינו לכאורה כדין סבון נוזלי, ומה שלא מתנדף נבלע בעור. עוד ניתן להציע מי שרוצה להחמיר שיטפטף את הנוזל על היד בלא מריחה (עייו בעניין זה בשבט הלוי ח"ד ל"ג ביחס לחולה שאיו בו סכנה), ובצירוף האמור לעיל הדבר מותר לכתחילה. בברכה נאמנה,