שאל את הרב

אורות התשובה י, ד

undefined

הרב חיים שרייבר

ו אלול תש"פ
שאלה
שלום כבוד הרב אני לומד אורות התשובה ונתקעתי כבר כמה שבועות בפיסקה ד שבפרק י... לפי מה שהבנתי הרב קוק זצ״ל התחיל את הפרק בהסבר על הקשר של התורה לתשובה, שתלויות זו בזו, אלא שבאמצע הפיסקה ד הוא עבר לדבר על הפעולות והשרשים וכו׳... האם כוונת הרב זצ״ל להגיד שקודם כל יש צורך בבנין הכח (דהיינו רצון התשובה ביחד עם התורה\שכל) ואח״כ עוברים לשלב של הוצאת הכח לפועל (ומה שהוא כותב שהפעולות נובעות מהשרשים העליונים היינו שהפעולות נובעות מרצון+שכל)? אם לא, האם הרב יכול להסביר לי בבקשה במה מדובר? תודה.
תשובה
שלום אשתדל בעז"ה להסביר את הסעיף המדובר. התשובה זקוקה בהכרח לתורה - ההשכלה האלוקית - שיש בה חיבור וקשר בין הרצון והמחשבות. קיים קשר בין גילוי הרצון על ידי מעשים ובין המחשבות, בלשון הרב: בין הפעולות ובין השורשים. הפעולות הן באופן פשוט תוצאה של המחשבות, אך הרב מציין שקיימת גם כן השפעה של הפעולות על השורשים! עשיית פעולות טובות מרובות מביאות לבהירות של המחשבה. זהו מעגל קסמים שלכל גורם יש בו השפעה על חבירו. המחשבות מאירות את המעשים, והמעשים מרבים את אור המחשבה. קיים קשר עמוק בין התשובה המעשית (=גילוי הרצון) להתפתחות הרוחנית. ההתפתחות הרוחנית היא שורש התשובה המעשית, והתשובה המעשית מעצימה את ההארה הרוחנית. אדם שעולמו הרגשי יונק מהקודש בעצם הרגשותיו הוא מגלה את אותם השורשים של הקדושה העליונה. לדוגמא אדם שרגש השמחה שלו יונק מהקודש כאשר הוא שמח בשבת או בחג, בלימוד או בעשיית מצוה, בשמחת חתן וכלה או בסיום מסכת כאשר הוא שמח שמחתו מלווה בקדושה ובהתרוממות רוח. אדם שמוכן לדבקות בה' יתברך לא יוכל למצוא מנוחה לנשמתו אלא בעשיית פעולות שיבטאו את דבקותו. הקב"ה יזמין לו דרכים גשמיות ורוחניות שיוכל לבטא בהם את דבקותו. בהמשך מבאר הרב את הכרחיותה של מידת העונה לצורך הגעה לדבקות האלוקית. תחושת הענווה שאין דבר שיכול להביא את האדם לשמחה מבלעדי הדברות האלוקית מביאה לאדם את האושר היותר גדול של החיים. מי שרוצה להיות קשור לדבקות האלוקית נדרש לעמדה נפשית של התבטלות אל השורש אל מקור כל השלמות. (בביאור הסעיף נעזרתי בספרו של הרב אליעזר קשתיאל: בנפש התשובה - שיעורים בספר אורות התשובה) יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il