שלום הרב, אדם שאינו יכול לצום ביום הכיפורים מסיבה רפואית, והרופא והרב הורו לו לאכול ולשתות לשיעורים, כיצד עליו להרגיש ביחס ליום הכיפורים? הרי עיקר עניינו של היום הוא הצום והעינוי.

שלום רב לשואל הנכבד. אכן, הצום הוא מצווה מרכזית ביום הכיפורים, אך הוא מחייב רק את מי שיכול לצום. אדם שעל פי ההלכה חייב לאכול ולשתות, אינו פטור מיום הכיפורים, אלא מקיים את רצון ה' דווקא בכך שהוא אוכל. עליו לדעת שהאכילה במצב כזה אינה "ויתור" על מצוות היום, אלא קיום מצוות "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ו"וחי בהם". זהו רצון ה' ממנו באותה שעה, ועליו לקיים זאת בשמחה ובאמונה, בבחינת "בכל דרכיך דעהו". מלבד התענית, יום הכיפורים כולל את שאר העינויים, סיכה, רחיצה ונעילת הסנדל, וכן איסור מלאכה כבשבת ומצוות "מקרא קודש". נוסף על כך, עיקר עניינו של היום הוא התשובה, הווידוי והכפרה, שהרי "עיצומו של יום מכפר". גם תפילות יום הכיפורים הן חלק מרכזי בעבודת היום, בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו", כנגד הקרבנות שהיו מקריבים במקדש ביום קדוש זה. התשובה ביום כיפור רצויה ביותר, מכל ימות השנה, ושערי שמיים פתוחים לכל אחד בישראל, כדברי הפס': "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". כתוב בספרים הקדושים שביום זה מתעלים לעולם התשובה, ולכן כל אחד שמשתדל ביום זה לעשות תשובה כפי כוחו עד כמה שידו מגעת, אפילו אם הוא מבודד בביתו ושוכב על מיטתו, הוא זוכה לכפרת עוונות כפי חלוקי הכפרה בחז"ל. מרן החתם סופר (דרשות ח"א שסט:) ביאר שעניין התענית ביום הכיפורים: "איננו לענות נפש ולצער ישראל חס וחלילה, כי אם מחמת קדושה וקריבות כמלאכי השר, והוא כענין מ' יום הראשונים והאחרונים שהיה משה רבינו ע"ה בהר, לחם לא אכל ומים לא שתה מדביקות וקדושה ונהנה מזיו השכינה, ודכתיב 'תענו נפשותיכם' איננו לשון עינוי אלא התעוררות", ולהתעוררות זו יכול להגיע, גם מי שעל פי ההלכה מחוייב לאכול. שמעתי סיפור מופלא על הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שהיה בשכונתו חולה שהיה מחוייב לאכול ע"פ ההלכה ביום הכיפורים, והוא התעקש לא לאכול, ובערב יום הכיפור נאלץ הגרשז"א ללכת אל ביתו, והוא אמר לו שהוא מוכן לעשות איתו הסכם, ששכר המצווה של האכילה יעבור אליו, ושכר המצווה של הצום יעבור לחולה, והוא הסביר שמצות האכילה ביום הכיפורים היא לא פחות חשובה ממצות הצום ואולי מעלתה גדולה יותר, כיון שבאכילתו מקיים בפועל ציווי של התורה "וחי בהם", ושכר גדול בידו. וזכורני שאמר לי תלמיד חכם גדול שהוא אפילו חיבר "לשם יחוד" מיוחד, למי שצם ביום הכיפורים, ואין בידי נוסח זה, אולם אפשר לומר לפני האכילה: "לשם יחוד... הנני בא לקיים מצות ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ומצות וחי בהם, ומצות שמיעה לחכמים, שאני מקיים ביום הכיפורים הזה, ובזה יחשב לי האכילה והשתיה כאילו התענתי, ויעלה לפניך כקרבן אשה ריח ניחוח לה', ותכפר לי בזה על כל עוונותי, בתוך שאר עמך ישראל, ותרפאני רפואה שלמה ביום קדוש זה, ותזכנו לטהרת הלב באמת, אמן כן יהי רצון. רפואה שלמה וגמר חתימה טובה ! בברכה נאמנה,