שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • 'דתי' ו'חילוני' בשבת
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
בחברה  שבבעלותי, יש לי סוכן מכירות שאני צריך לתת לו רכב צמוד. הרכב רשום על שמי והוצאות הרכב הטיפולים התיקונים  והדלק הם על חשבוני. הסוכן עובד חמישה ימים בשבוע, אבל גם ביום חמישי ושישי הרכב נשאר אצלו. הסוכן מכירות  מחלל שבת. מה אופן ההעסקה הנכון מבחינה הלכתית להעסיק אותו כעובד שלי, מבלי שאני אהיה שותף, או מסייע לחילול שבת? כמה נתונים נוספים: שם החברה לא מופיע על הרכב. אין לי אפשרות לקחת לו את הרכב בשישי שבת זה חלק מההטבה שמגיע לו במסגרת עבודתו שמגולמת לו בשכר ישנה לי אפשרות להעביר את הרכב על שמו במשרד הרישוי, ולבקש ממנו לעשות רישום של הקילומטרים שנסע בשבת. ועליהם אני לא אשלם לו ואקנוס אותו בסכום מסויים. (ההוצאות הנוספות טיפולים ותיקונים ימשיכו להיות על חשבוני). האם הפתרון הזה נכון הלכתית?
תשובה
שלום רב. 1. יש לעשות כל השתדלות שהחברה לא תתן את הרכב לעובד בשבת, אולם כשהדבר אינו אפשרי ויש צורך גדול שהרכב ישאר בביתו של העובד גם בשבת, יש מקום להקל כדלהלן: א. לעשות תנאי שהרכב לא יסע בשבת, וכל נסיעה בשבת תותנה בקנס ע"י דיווח מסודר של הקילומטרים כפי שכתבתם. ב. שלא יהיה מוזכר על הרכב שמו או חברתו של המעביד. ג. ניתן להשאיר את הרכב בבעלות החברה, אך להסיר את ביטוח הרכב בימי שבת, כך שבפועל אסור לנסוע ברכב זה על הכביש ביום שבת. ד. יחד עם כל זה יש להראות לעובד שיש לך צער גדול מחילול שבת ולנסות לקרב אותו בעבותות אהבה. 2. אם לא ניתן לקיים את התנאים הנ"ל והדבר יכול לגרום חלילה מחלוקת, יש להקל מפני דרכי שלום אפילו אם יש צד אפילו רחוק לתלות שהוא לא ישתמש ברכב בשבת. מקורות: א. מבואר בגמ' (ע"ז ו:)שדין "לפני עיור" יש רק כאשר החוטא לא יוכל לעבור לעשות את העבירה בעצמו, וכמו נזיר שאסור בשתיית יין, והוא נמצא בעבר אחד של הנהר והיין בצד השני, ורק בזכות יהודי אחר הוא קיבל את היין. אולם כאשר הנזיר יכל להגיע בעצמו ליין כיון שהוא נמצא באותו עבר של הנהר יחד עם היין, אין בכך איסור "לפני עיור" למביא היין. ולכן בנידון השאלה אין חשש לפני עיור כיון שחילול השבת שנעשה ע"י הרכב היה נעשה ע"י רכב אחר. אלא שיש לדון במה שכתב בשו"ת חות יאיר (סי' קפ"ה) בדין לפני עיוור: "כי לפעד"נ דזה כללא הוא דכל היכא דשרינן מפני סברא שאפשר לו להשיגו במקום אחר היינו דוקא בשישנו במציאות לרוב איך שיבוקש ובלי טורח וכו'". לפי זה יש מקום לאסור, אולם כיון שהוא צריך לשלם על הנסיעות ועוד הוא צריך לשלם קנס, יש מקום להקל במקום צורך, בפרט אם יש לעובד עוד רכב בבעלותו שבנקל ניתן להשיגו. ב. כמו כן יש לדון האם בכל זאת יש כאן דין "מסייע" ביד עוברי עבירה. שהרי כתבו התוס' (שבת ג.) שהמסייע להוציא מרשות לרשות בשבת, אע"פ שאין כאן איסור מהתורה, מכל מקום יש איסור מדרבנן. וכתב הש"ך (יו"ד קנ"א סק"ו) שדין זה הוא רק ביהודי, אולם מדברי הרמ"א שם נראה שאין לחלק בדין זה והוא שייך גם בגוי. ויש שביארו את דברי הש"ך, שזה דוקא בישראל שעובר עבירות בשוגג, אך במי שעובר במזיד אין ישראל מחוייב להפרישו (ראה נוב"י ופת"ש בשם הדגמ"ר).  ובנידון דידן הרי כיון שסוכם עם העובד מראש שלא יסע ברכב בשבת, ואם הוא נוסע הוא קונס אותו ואינו משלם לו על הדלק, לכן אין בזה מסייע ביד עוברי עבירה שהרי אדרבא הוא מראה לו שלא ניחא לו בזה וגם לא יהיה לו רווח בדבר. ג. לגבי שביתת כלים, מבואר בגמ' (שבת יח.) שדעת בית הלל שאין אדם מצווה על שביתת כליו בשבת . וכן פסק מרן השו"ע (סי' רמ"ו א'): "מותר להשאיל ולהשכיר כליו לאינו יהודי, ואע"פ שהוא עושה בהם מלאכה בשבת, מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים; וי"א דכלים שעושין בהם מלאכה, כגון מחרישה וכיוצא בה, אסור להשכיר לאינו יהודי בע"ש; וביום הה' מותר להשכיר לו, ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה, כגון שישכיר לו לחדש או לשבוע; ולהשאיל לו, מותר אפילו בערב שבת". וממילא בנידון שלנו אין בעיה של שביתת כלים, כיון שהרכב נמסר לעובד בחוזה מסודר בתחילת עבודתו. ד. לגבי האיסור שעשית מלאכה בשבת תקרא על שמו של ישראל כפי שכתב מרן השו"ע (רמ"ג), במקרה שלנו כיון שאין השם של החברה מופיע על הרכב הרי שאין בכך פרסום שהמלאכה "נקראת על שמו" של בעל הבית. 2. יש לדון שמעיקר הדין אין לאסור אלא בדבר שמיועד לעבירה, ואינו דומה למכירת בגד כלאיים שודאי עומד לעבירה, ראה שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' עב ואו"ח ח"ב סימן פ), ושו"ת יביע אומר (או"ח ח"ב סי' ט"ז יז). בנוסף מבואר בתוס' (גיטין סא. ד"ה משאלת) שגם באופן שודאי החפץ שמוסר ישמש לאיסור, מכל מקום אם יש צורך בדבר משום דרכי שלום, ניתן לדחוק ולתלות בהיתר. ויתרה מכך מבואר בספר הישר (לר"ת סימן קכא) שאף אם החפץ ודאי ישמש לדבר איסור, יש להקל משום דרכי שלום. בברכה רבה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il