כבר מספר ימים שאני מורחת תרסיס די סמיך, מספר פעמים ביום, לריפוי דלקת. האם יש בעיה למרוח אותו בשבת?

שלום וברכה. כיון שמדובר על משחה עבור דלקת שצריך לקחת אותה ברצף, יש להציע כדלהלן: א. אם יש אפשרות להשתמש בתרסיס על ידי שמרססים ישירות על הדלקת מבלי למרוח, מה טוב. ב. אם אין זה אפשרי, יש להניח את המשחה ע"י דחיקת השפופרת או טפטוף המשחה באצבע. ג. במידה ומדובר על משחה הנבלעת בעור, ניתן להקל ולמרוח כרגיל כשיש צורך ואין אפשרות לעשות בשינוי. מקורות והרחבה: סוגיה זו שייכת למלאכת ממחק, גדרי המלאכה להתחייב מהתורה נידונו בגמרא בשבת (בעיקר בדף עד: ובדף עה:) ובראשונים. והנה בגמ' (שם קמו:) נחלקו האמוראים לגבי מריחת "משחא", ומבואר ברש"י ובראשונים, שמדובר ב"שמן עב", והשאלה האם בשמן כזה יש איסור מריחה מדרבנן, כאשר מורחים אותו על נקב בחבית כדי לסותמו. דעת רב לאסור אטו שעווה שאסורה מהתורה, ושמואל מתיר. הרי"ף הרמב"ם והרא"ש פסקו כדעת רב לאסור. וכן דעת מרן המחבר (סי' שי"ד י"א). ומשמע בפשטות מדבריהם ומהמבואר בבית יוסף (סי' שי"ד) שיש לחלק בין חומרים המתמרחים לגמרי כשעווה, שאסורים מהתורה, לבין חומרים שמתמרחים מעט כמו שמן עב, שאסורים מדרבנן אטו דברים המתמרחים. ובחומרים נוזליים יותר משמן עב, כמו שמן וכדומה, אין בו איסור ממרח כלל, כיון שהוא נספג או נשפך, וכן עולה מדברי המ"ב (שם סקמ"ה ושכ"ז סקט"ז). המג"א (סי' שט"ז ס"ק כ"ד, והובא במ"ב שם ס"ק מ"ט) חידש בגדר המלאכה, וז"ל: "ממרח לא שייך אלא כשכוונתו שיתמרח דבר ע"ג חבירו אבל הכא רוצה שיבלע בקרקע". ושם הוא עוסק ברוק, ולכאורה יש להעיר כפי שכתבו האחרונים, שרוק מותר ע"פ המבואר לעיל גם ללא סברא זו, כיון שהוא נוזלי יותר משמן עב. מכל מקום מדברי המג"א עולה שאיסור ממרח מתייחס לכוונת המירוח ולתוצאה ואם הוא נבלע אין איסור. ויש להעיר שדין ממרח מדרבנן של שמן עב שייך לכאורה בכל שימוש, ובגמ' דנו לגבי חבית, שאם סותמים בכך חבית, יש גם איסור מתקן (וראה ברמב"ם שבהלכה כ"ג ג' שכתב שאיסור סתימת חבית שייך בכל דבר, ובהמשך דבריו כתב בהלכה י"א, שאיסור הסתימה רק שיש איסור ממרח, ומה שהעירו על דבריו שם המגיד משנה והכסף משנה), ובפשטות מדובר על שמן מאד עבה שאינו נוזלי כלל שאכן יש בכוחו לסתום חבית. והנה בדברי המחבר לא נתבאר שיעור זה בדקדוק, ולכן ראוי להחמיר שלא למרח על הגוף נוזל שהוא סמיך עבה מאד (ראה חוט שני ח"א י"ד סק"ב). עם זאת יש לציין שמנהג העולם להקל בסבון נוזלי, ורק אם הוא עבה מאד יש מקום להחמיר (עיין אורחות שבת ח"א פי"ז סע' כ", והערה מ'). אולם מדברי הרמ"א (שכ"ו י') שכתב לאסור מריחת בורית וחלב בידיו משום נולד, משמע לכאורה שאין איסור מצד ממרח. ולפי זה צריך לומר שמה שאסרו לסתום בשמן עב חבית, זה דווקא בסתימת חבית, וכסתימת הפוסקים. ובשו"ת יבי"א (ח"ד סי' כ"ז וביחוה דעת ח"ב סי' נ') ביאר בדברי הרמ"א, שאין בזה איסור ממחק, כיון שדוקא כשצריך לאותו דבר שמחליקו אסור, אך בסבון אינו רוצה במחיקת הסבון אלא במחיקת גופו. וכתב שם באריכות מכמה טעמים מדוע גם נולד אינו שייך, והסיק להתיר שימוש בסבון מוצק. אולם במ"ב (סק"ל) כתב לאסור סבון שלנו גם משום ממחק. וכן כתבו לאסור האגרו"מ (או"ח ח"א קי"ג) וצי"א (ח"ו ל"ד) ובשש"כ (י"ד ט"ז), ובהערה (שם) כתב שהגרש"ז תמה מדוע יש ממרח, הרי אין לו עניין להחליק הסבון, ולכן בשש"כ מ' י"א) התיר לרופא להשתמש בסבון מוצק כשאין לו סבון נוזלי משום היגיינה. אולם בסבון נוזלי ודאי שיש להקל. ואולי יש מקום לחלק בין דבר שמיד נשטף במים לדבר שמורחים אותו ולא שוטפים אותו ואז בשמן עב יש לאסור (עיין ביבי"א שם). על כל פנים עולה מדבריהם שניתן להקל לכתחילה בסבון נוזלי שמצוי כיום, אף שהוא מעט סמיך. ובשש"כ (ל"ג הערה נ"ח) דן במריחת משחות, והאריך בהגדרת מלאכת ממרח, והביא שיש מי שאומר (דעת תורה שכ"ח כ"ו) ע"פ דברי המג"א שמותר (עכ"פ לחולה שאין בו סכנה) למרוח משחה כדי להספיגה בעור, אם כוונתו להספיגה בעור. ודוחה את דבריו, שהרי מצינו שאסור מרוח משחה על נעליים אע"פ שמתכוון להספיגה בנעליים, כיון שעכ"פ צריך למשחה משא"כ במשפשף רוק שרוצה להבליעו לגמרי כי אינו חפץ בו כלל. והביא בשם השמועה שמרן החזו"א היקל במריחת משחות על גוף האדם ע"פ ההיתר של המג"א אולם תמה על כך. עוד כתב בשש"כ (שם) בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל שיש לחלק בין משחה שכולה נספגת בגוף ולא נשאר מבחוץ כלום שיש להקל בזה, לבין משחה שנשארת ורוצה להחליק על פני הגוף שבזה יש לאסור. ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' כ') כתב שאין להתיר אלא כשהמשחה צריכה להיבלע בגוף מבחינה רפואית, אחרת אסור שהרי ודאי שנשאר מעט ע"ג העור, וגם זה מועיל מבחינה רפואית, ונכנסים בזה לחשש ממרח. ובנידון השאלה כיון שמדובר על מריחת משחה נגד דלקת, אף שהדבר נעשה לרפואה, ואם כן יש לאסור משום גזירת שחיקת סממנים, שהרי אפילו שמן נוזלי שנועד לרפואה חכמים אסרו, מכל מקום אדם שכל גופו סובול מחמת הדלקת או שמדובר על חולה שאין בו סכנה, מותר לתת משחה זו ע"י שמניחים אותה בלי מריחה, ע"י דחיקת השפופרת או טיפטוף של האצבע על העור (ראה שו"ע שכ"ז א', מנחת יצחק ח"א ע"ט, שבט הלוי ח"ד ל"ד). כמו כן יש לציין שיש פוסקים שכתבו להתיר במתחיל רפואה קודם השבת, ויש צורך בטיפול זה גם בשבת, ואם כן הוא הדין בשאלתנו. העולה מכל האמור שבמלאכת ממחק יש ג' מצבים: א. מירוח של דבר מוצק כמו שעוה - שאסור מהתורה. ב. מירוח של דבר נוזלי אבל סמיך - אסור מדרבנן. ג. מירוח של דבר נוזלי - מותר בשבת. *כמו כן יש מן הפוסקים שכתבו שאיסור ממרח אינו שייך בדבר שנבלע לגמרי. לכן למעשה במקרה שלפנינו מדובר על משחה סמיכה שיש איסור דרבנן למורחה, אולם כיון שמדובר על משחה רפואית נגד דלקת שהתחילו לתת אותה לפני השבת, ניתן להציע כמה אפשרויות להשתמש בה: א. הכי טוב להשפריץ בלבד מהתרסיס על היד בלא מריחה. ב. להניח את המשחה ע"י דחיקת השפופרת או טפטוף המשחה באצבע. ג. אם מדובר על משחה שכולה נבלעת בעור, ניתן להקל למרוח כרגיל כשאין אפשרות לעשות בשינוי. בברכת השבת,