ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרומה זכר למחצית השקל - לישיבה הגדולה בעולם! תרמו כעת ועזרו לנו
שאל את הרב הלכה הנהגה בהם ועוד

כיוונים בהלכה - תפילה, מיטה, שירותים

שאלה
אני מעוניין לפתח יישומון (אפליקציה) שמראה בנוסף לכיוון התפילה, גם כיוונים הלכתיים נוספים כגון: כיוון המיטות, כיוון עשיית צרכים (חוץ מכבוד הרב על כל מה שרושם בתחום זה). א. אילו עוד הלכות שייכות לכיוונים ומהם הכיוונים הנכונים בהם? ב. האם יש עדיפות הלכתית בכיוון אסלה ביתית? ג. האם יש הבדל בין עשיית צורך קטן לעשיית צורך גודל בתנאי שטח? לאן לכוון בכל אחד מהם?
תשובה
שלום רב לשואל היקר! ראשית ישר כח גדול על הרצון לזכות את הרבים. היוזמה שאתה מעלה היא ברוכה, אולם יש להעיר, שכיון שמדובר בעניינים שהצניעות יפה להם, יש לחשוב בחכמה כיצד ליישם את הדברים בפועל, ובתשובתי איני מתייחס אלא לצד ההלכתי; א. לגבי התפילה וכן כיוון ארון הקודש בבית כנסת - צריך לכוון לכיוון ארץ ישראל וירושלים. ב. לגבי כיוון המיטות, יש מחלוקת בין הפוסקים, ולמעשה בכל צד שאדם מסדר מיטתו יש לו על מה לסמוך. ובכל זאת לנוהגים כפשט: יש עדיפות, שהראש יהיה לכיוון צפון והרגליים לכיוון דרום. ולנוהגים כדעת המקובלים: עדיף שהראש יהיה למזרח ורגליו למערב. ג. לגבי אדם הנפנה בתנאי שטח, שלא לגלות את אחוריו בין מזרח למערב, כיון ששכינה במערב וגם במזרח יש מעט קדושה, וכל זה כשאין קיר או עץ או שיח שיכול לכסות בו את אחוריו. ולגבי הטלת מי רגליים מותר לכל צד. ד. כיום השירותים נמצאים בחדר נפרד המוקף מחיצות, ולכן מותר לקבוע את האסלה בכל צד שרוצים. ויש שכתבו שטוב להחמיר כפי האמור באות ג', אך למעשה הכרעת הפוסקים להקל בזה. הרחבה ומקורות: א. ז"ל הגמ' (ברכות ל.): "היה עומד בחוץ לארץ - יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר: והתפללו אליך דרך ארצם; היה עומד בארץ ישראל - יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת; היה עומד בירושלים - יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: והתפללו אל הבית הזה; היה עומד בבית המקדש - יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה... נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. אמר רבי אבין ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה -כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונים בו". וכן פסק השו"ע (או"ח צ"ד, א'): "היה עומד בחו"ל יחזיר פניו כנגד א"י ויכוון גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוון גם למקדש ולבית קדשי הקדשים, היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוון ג"כ לבית קדשי הקדשים וכו'". ב. בגמ' בברכות (ה:): "תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימיי... ועל מיטתי שתהא נתונה בין צפון דרום, דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר ירבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, שנאמר "וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים". ופרש"י (שם) 'צפון לדרום': "ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לכפיך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות". ובד"ה 'וצפונך' ביאר: "לשון צפון וסיפיה דקרא ישבעו בנים". ובתוס' (ד"ה כל הנותן) כתבו שדין זה שייך דוקא כשישן עם אשתו ברוחות אלו, מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב ונחשב כגנאי כלפי השכינה. אולם הרמב"ם כתב דין זה בהלכות בית הבחירה (פ"ז הלכה ט') ומשמע שזהו דין גמור השייך גם כאשר האדם לבדו מדין מורא מקדש (ראה ב"י או"ח ג' ד"ה ומש"כ שלא יישן, עם זאת בדרישה הבין שהרמב"ם כתוס' הנ"ל), וז"ל: "אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב, ואין צריך לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום מפני שההיכל במערב, לפיכך לא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים וישנים, וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקדש אלא לצפון או לדרום או יסלק הקדש לצדדין". וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' ג' ו'): "וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו", והוסיף ע"פ הרמב"ם: "ונכון להזהר אפלו כשאין אשתו עמו". והיינו שיהא ראש המטה לצפון ומרגלותיה לדרום (מ"ב סקי"א). והביא את דבריו זקני הב"ח (שם) וכתב: "מיהו בזוהר פרשת במדבר (קיח ב) כתב בהפך דההיא דהנותן מטתו בין צפון לדרום פירוש ראשה למזרח ומרגלותיה למערב דבזה נתונה המטה בין צפון לדרום דלפי זה כך צריך לישן בין עם אשתו בין בלא אשתו וצ"ע". וכתב שצריך לברר מה הטעם שביחס לבית הכסא שבבית יכול לישב אף בין מזרח למערב ואילו לגבי מטה שבבית אסור, וענה: "וי"ל דבמטה שצריך לקדש עצמו בשעת תשמיש צריך ליזהר יותר". והטעם לפי המקובלים הוא (ראה כה"ח סי' ר"מ ס"ק צ"ה, דרכי טהרה פרק כ' י"א) משום שצריכים להיות כבשעת בריתו של אדם וכשיעור קומה של מעלה, ראשו למזרח ורגליו למערב, ומבארים שמה שנאמר "בין צפון לדרום" הכוונה שבעת תשמיש יהא ראשו למזרח, יד ימינו לדרום ושמאלו לצפון, ואשתו תהא ראשה למזרח, יד ימינה לצפון ושמאלה לדרום. וכתב במ"ב (שם) שבתשובת הרמ"ע מפאנו פסק כדברי הזוהר הקדוש (פרשת במדבר ח"ג דף קיח:) שיהא ראש המיטה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב, והסכים הרמ"ע שהראש למערב. ומסיק שם המ"ב: "ומכל מקום טוב יותר לכתחילה לנהוג כהשו"ע, כי בתשובת 'בנין של שמחה' כתב בשם הגר"א שאמר שגם כונת הזהר הוא כהגמרא ולא כפרוש הרב מנחם עזריה הנ"ל". ועל מה שהוסיף השו"ע שדין זה הוא אפילו כשאין אשתו עמו, כתב המ"ב בשם ארצות החיים, שזהו דוקא בשוכב ערום ואין קלעים סביב המטה. והנה הב"י עצמו (שם) כתב שהעולם נוהג להקל בזה כדעת התוס', אולם כתב שזהו כנראה "מפני שאינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אלא חד או תרי בדרא והנכון ליזהר כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא עמוד ההוראה". אלא שבאחרונים נכתבו שהעולם נוהג להקל בדבר לגמרי, כלשון ערוה"ש (ג' י"ג): "ואנחנו אין נזהרים בזה ואנו תופסים כהטור לדינא [שזהו רק הנהגה טובה לזריזים], ועוד דיש מחלוקת בין הגדולים אם בין צפון לדרום הכונה ראשה ומרגלותיה או רוחב המטה ולפ"ז נפל הך דינא בבירא". וכן כתב בספר מעשה רקח על הרמב"ם (שם): "והסכמת האחרונים ז"ל דבזמן הזה אין העולם נזהרין בזה מכח שהזוהר פרשת בהעלותך כתב בהיפך". ולמעשה כתב הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (אור לציון פרק א' א') שאדם יכול לסדר את מיטתו כפי שירצה כיון שבכל כיון שיסר אותה יש לו על מה לסמוך. וכן כתב בספר דרכי טהרה (שם) שכיון שיש מחלוקת גדולה בין הפוסקים: "לכן כל מה שיעשה אדם – יש בו מעלה". והוסיף שהנוהגים כמקובלים, יש עדיפות ע"פ סדר זה: שראשו למזרח, ראשו לצפון, ראשו לדרום, העיקר שלא ישמש כשרגליו למזרח. והנוהגים כפשט, יש עדיפות ע"פ סדר זה: ראשו לצפון, ראשו לדרום, ראשו למערב, ראשו למזרח. כמו כן את כיוון המטה יש לכוון לפי רוחו העולם ולא לפי כיוון ירושלים. ג - ד. בגמ' בברכות (סא:) מבואר שהנפנה ביהודה לא יפנה אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח אלא לצפון ודרום, מפני שירושלים היא ביהודה ויהודה הוא מן המזרח למערב באורך ארץ ישראל. ובגליל צפון ודרום אסור מזרח ומערב מותר, דגליל היא בצפונה של א"י, וכשיפנה בין צפון ודרום יהיה כנגד ירושלים. ר' יוסי מתיר ר' יהודה מתיר בזמן שאין בהמ"ק, ר"ע אוסר בכל מקום ואפילו בחו"ל לפנות בין מזרח למערב. והכריעו הראשונים בזה כרבי עקיבא מפני שרבה עשה כן בגמרא. וכתב הטור (סי' ג' ה') שכשיושב יכוון שיהא פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא, אבל לא ישב בין מזרח למערב ומיהו דוקא כשנפנה במקום מגולה אבל במקום שיש מחיצות כגון בית הכסא שבבית א"צ לדקדק. ע"כ. וכן מבואר בירושלמי שהאיסור אינו אלא במקום מגולה, וז"ל הירושלמי (ברכות ט', ה'): "ובלבד מקום שאין בו כותל" ומשמע שרק כותל אחד מתיר והיינו שהמחיצה תהיה לאחוריו (מג"א סק"ה). וז"ל השו"ע (שם): "אם נפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות, יכון שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא, אבל בין מזרח למערב אסור (ולהטיל מים, בכל ענין שרי, ב"י בשם הרמב"ם)". וביאר במ"ב (שם סק"י) שגם כאן הטעם הוא, משום שהשכינה שורה במערב, וכתב בשם ספר היכל הקודש, שאפילו אם מכוון את פניו למערב אסור מפני "דמזרח שהוא נגד מערב יש לו גם כן קדשה". וראה בשו"ע ובמ"ב (שם סע' ז') שהוא הדין שלא יגלה אחוריו גם, בירושלים במקום שרואים את מקום המקדש, וכן סמוך לבתי מדרש וביכנ"ס. וכתב במ"ב (שם סק"ז וסק"ח) שדין זה אינו שייך אם מקרב עצמו בתוך ד' אמות אפילו לכותל אחד לצד מערב ואליו הוא מפנה את אחוריו כאמור לעיל. ואם הכותל במזרח כתב שיש מחמירים כיון שפניו של מטה גלויות כלפי צד מערב, והשכינה במערב, אך למעשה המ"ב הקל בזה וכתב שטוב להחמיר. ולגבי גובה המחיצות כתב המ"ב בשם הפמ"ג, שמספיק שהוא מכסה את החלק הגלוי כשהוא נפנה. ולגבי מי רגליים, כתב בבה"ל (ד"ה ולהטיל) שדעת הגר"א שגם בזה לצד מערב יש לאסור מפני השכינה, אולם סיים שם שהמנהג להקל בזה כשו"ע, והדבר מסתבר משום שכיום הולכים במכנסים ואין דרך לגלות את עצמו, וגם הגר"א יקל בזה. ואם כן לגבי אסלה בבית הכסא, כיון שהיא מוקפת מחיצות אפשר לקבוע אותה בכל צד שרוצים. וכן כתב הגר"ז בשו"ע הרב (תניינא סימן ג' ז'): "על כן אין להקפיד כלל בבתי כסאות הבנוים בבתים או בחצרות ואפילו אין מחיצה אחרת חוץ לבית הכסא רק כותל בית הכסא עצמו נדון משום מחיצה". אלא שהוסיף: "ויש אומרים שאין שום מחיצה מועלת לזה וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה במקום שאפשר שלא לבנות בית הכסא תחילה לפנות שם למערב או למזרח אלא לצפון וכל זה לפנות אבל להטיל מים מותר בכל ענין אפילו למערב ומזרח במקום מגולה" וכן כתב הבא"ח (ויצא ט'), וכה"ח (ג' סקט"ו), ובעיקר יש להקפיד בזה בשירותים של בית כנסת (לקט הקמח החדש סק"ז). והיינו שיש לחוש לדעת הרמב"ם (בית הבחירה ז' ט') שלדעתו דברי הגמ' נאמרו גם במוקף מחיצות. העולה למעשה, שיש להקל בזה כיון שהחדר שירותים מוקף מחיצות בצורה הרמטית, וכן האדם יושב שם בצורה שאינו מגלה את כולו, וגם צורת הלבוש כיום מאפשרת לכסות את כל חלק מהגוף בצורה נפרדת. אולם הנמצאים בשטח פתוח אחרי שבדקו שאין אנשים נוספים במקום, צריכים לכוון את עצמם לכיון צפון ודרום ולא לכיון מזרח ומערב, אולם במי רגליים מותר לכל צד כאמור. ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם,
עוד בנושא הנהגה בהם ועוד

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il