היכן הקבר של שלמה המלך

בקברי בית דוד, וכתב ר' בנימין מטודלה [ר' "מסעות ארץ ישראל" – יערי]: "ובהר ציון קברי בית דוד וקברי המלכים אשר קמו אחריו. ואין המקום ידוע אלא מהיום 15 שנה נפל כותל אחד מן הבמה אשר בהר ציון, וציוה הפטריארך לממונה שלו, קח את האבנים מחומות הקדמונים, ובנה ממנו במה, והוא עשה כן. ושכר פועלים,…ובין האנשים ההם היו שני אנשים אהובים בעלי ברית. יום אחד עשה האחד משתה לחבירו, ואחר אכילתם באו אל המלאכה, ואמר להם הממונה עליהם: מדוע אחרתם היום לבוא? ענו ואמרו: מה יש לך, בשעה שילכו חברינו לסעוד, אנחנו נעשה מלאכתינו. הגיע זמן סעודה והלכו חבריהם לסעוד, והם היו מוציאים את האבנים, והקימו אבן ומצאו שם פי מערה. אמר האחד לחבירו: נכנס ונראה אם יש שם ממון. והלכו במבוא המערה עד שהגיעו אצל ארמון אחד גדול בנוי על עמודי שיש מצופה בכסף וזהב, ולפניו שולחן זהב ושרביט ועטרת, והוא קבר דוד המלך, ולשמאלו קבר שלמה המלך כמו כן, וכל קברי כל המלכים הקבורים שם ממלכי יהודה…..ורצו אלו שני האנשים להיכנס לארמון, והנה רוח סערה יוצא מפי המערה, והכה אותם, ונפלו לארץ כמתים, ושכבו עד הערב. והנה רוח אחד בא וצועק בקול רם, והוא כקול אדם: קומו צאו מן המקום הזה. ויצאו משם מבוהלים ודחופים, והלכו אל הפטריארך, והגידו לו את הדברים האלה. ושלח הפטריארך להביא לפניו ר' אברהם החסיד הפרוש איש קושטא, שהיה מאבלי ירושלים, וסיפר לו את הדברים כולם על פי שני האנשים שבאו משם. וענה לו ר' אברהם ואמר לו: זה קברי בית דוד למלכי יהודה הם, ולמחרת נכנס אני ואתה ואלו האנשים, ונראה מה יש שם. ולמחר שלחו בשביל שני האנשים, ומצאו אותם כל אחד ואחד מושכב על מיטתו, ופחדו ואמרו: לא נכנס אנחנו לשם, כי אין חפץ האל להראות אותו לאדם. וציוה הפטריארך לסתום אותו מקום, ולהעלימו מבני אדם עד היום הזה. ור' אברהם זה סיפר לי הדברים האלו". א"כ, לפי תיאור זה - לשמאלו של דוד. ושוב, כאמור לעיל: עיקר ענייננו בשלמה הוא בתיאור תולדותיו, ובספריו, שתנ"ך, ובדברי חז"ל אודותיו.