שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • יסודות האמונה

שאלת המשך לתשובת הרב בעניין "נהמא דכיסופא"

undefined

הרב חיים שריבר

ב טבת תשפ"א
שאלה
בס"ד שלום הרב, אשמח להבין יותר לעומק את התשובה של הרב. אם הבנתי נכון הנקודת הנחה בתשובה היא שיש "טבע לטבע" (אופיו של החומר") כלומר ה ברא את הטבע ויש בטבעו הרגשת בושה וכדי שלא תהיה בושה צריך ה לעשות נס ("לשנותו מטבעו") "ואין הוא רוצה לשנות הטבע במקום שלא צריך" אומנם קשה לי להבין את זה מכמה סיבות: א. לא כל כך הבנתי איך אפשר לומר ביחס לקב"ה "אופיו של הטבע" או "לשנותו מטבעו" שהרי מתבקש לומר שאם ה ברא את הטבע הוא גם נטע בה את התכונות שלה ואין טבע קודם שה "כפוף" לה (ואם תכונת הבושה לא נצרכת לעצם בריאת העולם לא היה צריך לעשות "נס" כדי שלא תהיה בושה אלא פשוט לא לנטוע אותה בטבע) ב. גם אם כדברי הרב שצריך לעשות נס כדי להוריד את הבושה הלא כל הצער הסבל והקושי בעולם הזה הוא מכוח ה "נהמא דכיסופא" האם אין מקום לעשות נס כדי לעזור לנו - בניו, ולחסוך לנו את כל הצער והקושי בעולם הזה?
תשובה
שלום תחילה ראוי לציין, שאנו בהחלט לא מבינים הכל בהנהגת הקב"ה, ואנו מוצאים הסברים שכליים להנהגותיו של הקב"ה על פי מה שאנו רואים אצל הנהגות בני האדם כאן בעולם על פי הכלל של "מבשרי אחזה אלו-ה". הקב"ה נתן לנו קצת להבין את הדברים בשכל, וכדי שתיישבו הדברים בלבנו, על פי דרכיו ומעשיו של האדם בעולם הזה. פשוט שהקב"ה יכל לברוא את העולם באופן אחר ובכללים אחרים. ובחב"ד מדגישים זאת בהסבר המדרש (תנחומא בחוקותי פרשה ג', נשא פרשה טז) "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" הטעם האמיתי לבריאה הוא "נתאווה הקב"ה...", היינו שזו תאווה כביכול(!) שלמעלה מטעם ודעת, וכל ההסברים שמביאים, זה רק לאחר הגילוי שיש לנו כאן בעולם. מבט זה תקף על טעמים שונים שנתנו למטרת הבריאה בספרי המקובלים וכן על הרעיון שמבטא "נהמא דכיסופא". הסבר זה שייך רק על התגלות ה' בעולם שלנו, וכדברי הרמח"ל בדעת תבונות "מחוק הטוב הוא להטיב". פירושו של דבר, שכאשר יש למישהו טוב בתוכו, הטוב הזה לא נשאר אצלו אלא יוצא החוצה אל זולתו. וכפי שזה אצל האדם למטה, כך זה למעלה אצל הקב"ה. כידוע שהאדם נקרא אדם על שם אדמה לעליון, ולכן מתכונות הנפש של האדם, נוכל ללמוד, באלפי הבדלות כמובן, על הקב"ה. ההסברים השונים יוצאים מעולמו של האדם ומאירים באור מסוים את דרכו של הקב"ה בעולם, כיון ששכלו של האדם מוגבל וכן העולם איתו הוא נפגש גם כן מוגבל ההסברים שיצאו להבנת דרכו של הקב"ה יהיו בלתי מושלמים. כאמור "מחוק הטוב הוא להטיב" מסביר שאצל הקב"ה, טובו האין סופי היה צריך לבוא לידי ביטוי בנתינה אל הזולת, ולכן ברא את העולמות. אך כפי שצויין כבר מספר פעמים הסבר זה שייך רק על התגלות ה' באופן של מידה והגבלה כפי שהיא מצויה בעולמנו, ולכן משתמשים לשון "חוק" או "טבע הטוב להיטיב", שיש כאן כבר כלל מסוים. ואילו ההסבר העמוק יותר שמצד עצמות ה', אין זו עיקר הסיבה. כמו כן, לגבי "נהמא דכיסופא" רעיון קשור לעולמנו ולפי הבנתינו, במצב שבו יש משפיע ומקבל, כאשר מקבלים דבר ללא עבודה, הרי זו בושה. אך היסוד להכל, הוא אותה אמונה שהקשר שלנו לקב"ה הוא למעלה מטעם ודעת ולמעלה מכל צמצום שקיים בעולם. ניתן להבין את הנימוק "נהמא דכיסופא" בשתי דרכים. הטבה שניתנת בלא תמורה אינה הטבה שלימה, לא רק בגלל המבנה הפסיכולוגי שלנו. שבלי מאמץ והשתדלות בקיום המצוות אנחנו עצמנו נחוש לא נעים, ולכן ההטבה אלינו לא תהיה שלימה. שכן כפי שציינת בשאלה ניתן לשנות את הפסיכולוגיה של בני האדם. הרעיון העומד מאחורי "נהמא דכיסופא" הוא שיש משהו פגום במהותו בלחם חסד. הבושה היא רק אינדיקציה לכך שזה משהו לא ראוי. היא מהווה סימן לכך אך היא איננה הסיבה לחסרון. לא מדובר כאן בתופעה פסיכולוגית גרידא, אלא בנקיפות מצפון שמשקפות תפיסה מוסרית. המצוות לא נועדו רק להרגיע את רגש הבושה שלנו. הן מהוות תמורה שאנחנו נותנים לעולם, לרצונו של הקב"ה בעולם, וכעת כשהוא מיטיב עמנו כנגדם זוהי הטבה שלימה. אני שוב חוזר שכל ההסברים שייכים לפי הרצון שלנו להבין את הנהגותיו של הקב"ה שכמובן הם מהווים הסבר אמיתי ונכון אך לא שלם, ולכן חשוב להעמיק בשני התובנות שעסקנו כאן התשובה הרצון להבין את הנהגת ה' בעולם לפי הבנתינו ויחד עם זאת לדעת שהבנה זו היא עדין חלקית ושניתן להעמיק בה ולהוסיף עוד ועוד בלימודי האמונה ויראת ה'. יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il