שלום הרב יש אתר שבו יש מאמר אחד על הרצל, שמאוד קשה לי לתרץ על הטענות שלו. המאמר מביא מקורות (בשונה מבדרך כלל) ואף מקורות מהרצל עצמו (לדוגמא מספרו מדינת היהודים). אשמח אם תוכל לענות לי על הטענות, הן קשות מאוד - והן מראות לכאורה שהרצל היה כופר (לכאורה, לכן פניתי אליך).  " שהוא חינך את ילדיו על ברכי הנצרות?? או שהייתה לו תכנית להתנצרות המונית של כלל יהודי אירופה?? שהוא כפר בביאת משיח?? {לא הרבה זמן לפני מותו נפגש הרצל עם מלך איטליה. הלה שאלו אם היהודים עדיין מצפים למשיח. הרצל השיבו: "כמובן, הוד מלכותך", בחוגים הדתיים. בחוגינו, המשכילים והנאורים, זה כמובן איננו בנמצא" (יומנו של הרצל 23 בינואר 1904,ספרי הימים חלק ו עמ 235" מה יעשה..... ( מחקתי את השם שהאתר הזכיר ) עם מה שכתב הרצל במדינת היהודים: "התנועה להקמת מדינה שאני מציע לא תזיק לצרפתים האיזראליטים כשם שלא תזיק למתבוללים משאר ארצות. להיפך היא תועיל להם גם תועיל! שכן לא יופרעו עוד אם להשתמש בלשונו של דארוין ב"פונקציה הכרומאטית" שלהם. יכול יוכלו להתבולל בשלוה, משום שהאנטישמיות הנוכחית תידום לנצח" (מדינת היהודים, עמ 17). מה יאמר ..... לבנו של הרצל (שהתנצר ביארצייט של אביו!!) ומספר: "גם כשנעשה אבי מנהיגו של העם היהודי סירב בעצת מקורביו להביא אותי בברית האמונה ולמול אותי. הלא נעלם מכם שאבי הדליק בכל שנה ושנה את אילן המולד הנוצרי ולא חדל מזה אף בשנתו האחרונה. אבי ציוה על המחנכות שלנו, שיתפללו עמנו בוקר וערב את התפילות הנוצריות".(נגוהות מן העבר,י.נדבה, ת"א, תשכ"א, עמ 69)." (והביא באתר גם מקורות שמראים שהרצל כתב את מה שכתב על היהדות, אחרי הקונגרס הציוני, במטרה לגרור דתיים אחריו) . אשמח אם תתייחס לטענות, הן נורא מטרידות אותי, ואשמח לתשובות עליהן. (דרך אגב, תודה רבה שאתה משקיע מזמנך ועונה לשאלותיי.)

שלום לך, שאלתך חשובה, ונוגעת בעניינים גדולים. אגע בשתי נקודות הנוגעות לעניין (ואולי נרחיב בפעם אחרת): ישנה מחלוקת גדולה מי הוא המוגדר כופר על פי ההלכה, וכבר הכריע מרן הרב קוק, שהכופר והאפיקורוס הוא דווקא מי שחוטא במזיד. אבל כל הטועים למיניהם, בין אם הם תינוקות שנשבו, או בגלל חינוך לקוי, או בגלל שהם חיים בחברה שמושכת אותם אל מחוץ לגבולות התורה וכדומה, יש להם דין של שוגג. וודאי שאסור לדון שוגג כמזיד, ולומר על שוגג שהוא כופר. וגם אם אדם נסחף אחר דעות מקולקלות ביותר, מתוך שגגתו, יש מצווה לקרבו באהבה, ונוהגים בו החיובים שנוהגים כלפי כל יהודי שוגג [=כמו החובה להצילו, ודין צדקה ועוד]. הרצל, מבחינה הלכתית מוגדר כשוגג, הן בגלל המשפחה שבה גדל והן בגלל הערכים עליהם התחנך, שהיו רווחים בחברה שבה הוא חי. וגם אם ביומניו הוא כתב דברים שלנו קשה לקרוא, הרי שהם לא מוציאים אותו מכלל שוגג. מה גם שדברים רבים שכתב בצעירותו, הוא הצטער עליהם בבגרותו, וחזר בו מהם. אני לא מכיר את האתר עליו אתה כותב, אבל ההגינות מחייבת לא רק להביא דברים שכתב בתחילת דרכו, אלא גם לציין שחזר בו מרוב הרעיונות הללו בסוף ימיו [=ואם זה לא צויין באותו אתר, זה כמובן מחשיד שאין כאן רצון לבירור אמיתי]. עד כאן מבחינה הלכתית, אבל יש כאן עניין נוסף עמוק, והוא מה שכתבו הפוסקים (רמ"א, יו"ד, סי' שמ סע' ה) שגם מי שהמיר את דתו בפועל, אם נהרג בידי גויים, מתאבלים עליו. וטעם הדבר שאפילו מי שהמיר את דתו [=מה שהרצל לא עשה], אם הוא נשאר קשור באיזו צורה לעם ישראל, עד שנוכרים הרגו אותו בגלל שנולד לאם יהודיה, הרי הוא נכלל באומה ומתאבלים על מותו. מפני שהקישור אל האומה הישראלית הוא דבק חזק המגן מפני הכפירה. יש אנשים שבנטייתם הפרטית אינם קשורים לתורה ומצוות, ומגיעים לכלל מחשבות, דיבורים ואפילו מעשים קשים וחמורים, אבל מצד הכלליות שבנפשם הם נשארים דבקים באומה וחפצים בטובתה ומוסרים את נפשם עליה. ומי שדבוק בכלל ישראל, גם אם בחייו הפרטיים הוא חי חיים מקולקלים, מרחוקים מתורה מצוות, הוא נשאר חלק מהאומה, ואין להם דין של כופר. מרן הרב קוק האריך להסביר ענין זה במאמר "על במותנו חללים" (מאמרי הראי"ה עמ' 92 - 92), ושם כתב: "כי בנינו אלה, אם כי נדחים הם [=מצד פרטיותם, כי אינם שומרים תורה ומצוות] ... הם נכנסים בכל מלוא נשמתם בצרתן של הציבור, הצרה הלאומית נוגעת עד נימי לבם היותר פנימיים, ובשום אופן לא יחשבו בלבם שהם בכלל 'כאילו אינו מהם'". אנחנו לא שופטים את הרצל על חייו הפרטיים. אבל מבחינת הקישור שלו אל כלל ישראל, הוא היה מסור לאומה, כאב את כאבה, ונלחם את מלחמתה עד כדי מסירות נפש בפועל ממש. ובזכות פעולתו הברוכה, בהקמת התנועה הציונית, מאות אלפי ואולי מליוני יהודים זכו לעלות לארץ ולקיים מצוות יישוב הארץ. האומה קמה מאבק הגלות וחידשה את ימיה במלכות ישראל על ארץ ישראל. וודאי שמי שכל כך היה קשור לכלל האומה, וכל כך תרם לעם ישראל בפעולותיו, אין לו דין של כופר, שדינו שיצא מן האומה. אלא הוא נחשב מצד כלליות נשמתו לבן אהוב של האומה. בברכה אוריאל טויטו