שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • רב ותלמיד

איך להתייחס לחכמים שחז"ל יצאו עליהם בביקורת לפעמים?

undefined

הרב משה מאיר אבינר

כ"ו שבט תשפ"א
שאלה
שלום הרב, למדתי היום בדף היומי בפסחים על הלכה שנשתכחה מהלל לגבי שבות של לקיחת סכין לשחיטת קרבן פסח בשבת ואז לאחר מכן מנו חכמים כמה דברים שבגלל גאווה חכמה ונבואה מסתלקת וכן לגבי כעס. ואז הייתה תוכחה על הלל שבגלל שקנטר ואמר לישראל שלא שמשו את שמעיה ואבטליון אז בגלל זה נשכחה מהם ההלכה שאפשר להקריב פסח בשבת ואחר כך נשכחה ממנו מהלל ההלכה לגבי הסכין. עכשיו הייתי יכול לומר שהלל הוכיח אותם שילמדו וישמשו יותר סה"כ האיר להם את האמת אבל כנראה בגלל ששכח חכמים הסיקו שזה גאווה. אבל קשה לי, כי מצד אחד לחכמים יש את כבודם כל אחד בפני עצמו וגם את הלל ו"נפגעת לי ההערכה והכבוד" אני קורא את זה איך אפשר לסדר את זה בלב? למרות שמצד שני זה מנרמל את המציאות ומראה שגם גדולים נכשלו ואני יכול לחמול על עצמי על הרגעים שכעסתי והתגאיתי.. בקיצור, איך לומדים באמונה ומצליחים לראות את הכבוד והאחדות שהלימוד יהיה לשם שמים שהגמרא לא תהפוך לי לאנשים פשוטים שחווים דעה ונופלים ביהירות וכעס על הדרך לפעמים.. קשה לי גם להבין בכלל אמך משה כעס ואיך הלל התגאה אני מרגיש שזה כאילו לא הגיוני .
תשובה
שלום וברכה, נקדים שזו שאלה גדולה שראוי להרחיב עליה את הדיבור, אך בפורמט זה נקצר. רש"י (במדבר כז, יג) כותב שהזכרת חטא משה רבנו באה לומר שלא היה בו עוד חטא אלא זה, וז"ל: "בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחונם, להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד". ומקורו בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר (דף קלד:): רבי אלעזר המודעי בוא וראה כמה חביבין צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא שבכל מקום שמזכיר מיתתן. שם מזכיר סורחנן. וכל כך למה כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר מעשים היו להם בסתר ולכך מתו. וכן בארבעה מקומות מזכיר מיתת בני אהרן ושם מזכיר סורחנן להודיעך שלא היתה בהם אלא זו בלבד. והמהר"ל (גור אריה שם) מרחיב: "דרצה לפרש מה שכתב חטא משה "כאשר מריתם פי" (פסוק יד), לא בשביל גנאי שלו, דאין דרך הכתוב לספר בגנאי של צדיק, אבל הוא לכבוד ושבח שלו, לומר שלא היה בהם חטא אחר זולת זה שהיה ראוי למות עליו". בקהלת (ז, כ) כתוב: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא". ויש חשש שאדם יחשוב ח"ו א"כ במה הצדיק טוב ממני, אני חוטא ואף הוא חוטא. ע"כ באה התורה וחז"ל והראו לנו מהו חטאו של הצדיק. נפילה קטנה וזהו. ואף עליה הקב"ה הקפיד כדברי חז"ל ש"הקב"ה מקפיד על צדיקים כחוט השערה" (ב"ק נ). ומסביר המהר"ל (נצח ישראל ה): "ומה שתמצא אצל בני אהרן שמתו מיד (ויקרא י, א - ב), זה מפני שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ואותם שהם סביביו לא יסבול הקדוש ברוך הוא שיש בהם חטא. כי לא יגור אצלו דבר חטא, לכך נענשו מיד. אבל אצל הרשע, כיון שאין הקדוש ברוך הוא מתפעל מדברי רשע, שהוא יתברך נבדל מן הגשם לגמרי שכל אשר יש בו גשמות מה - יש בו התפעלות, וזה גבורתו, לכך אין משלם לו מיד...". היינו עצם זה שאנו רואים שהצדיק נענש על חטאו, אף שחטא בדבר דק, מוכיח שהוא קרוב לקב"ה. ולכן הוא מקבל עונש מיד כדי שיתנקה מהעוון וכך יוכל להשאר קרוב. בברכה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il