אם לקחתי מההורים כסף מהמגירה בלי רשות כי הייתי צריכה ולא אמרתי להם האם זה גזל? או שמותר לעשות זאת אבל עדיף שלא?

שלום וברכה, לענ"ד נראה שאם ברור לך שההורים מרשים לך לקחת, מותר לקחת, כיוון שמן הסתם ההורים חשבו על מציאות זו שחד הילדים יצטרך כסף ויקח בלי רשות. אך אם לא ברור לך שההורים מרשים לקחת באופן זה, יש לשאול אותם כעת האם הם מוחלים לך. מקור הדין: במקרה שברור לנו שבעל הכסף מסכים שנקח מכספו לשימוש פרטי ישנה מחלוקת הפוסקים: לדעת התוס' (בבא מציעא כב,א) אסור לאכול פירות אע"פ שברור שכשידע יסכים, כיוון שעכשיו הוא לא יודע וזה שלא מדעתו ואסור (כמו ביאוש שלא מדעת). וכן דעת הקצות (רסב ס"ק א), ערוך השולחן (שנח) ושו"ע הרב (הלכות שאלה). אך הש"ך (שנח' ס"ק א') סובר שבמקרה כזה מותר להשתמש וכדבריו משמע בריטב"א ובמאירי, סברתם היא שיש חילוק בין יאוש מאבידה שאדם אינו שמח במציאות זו, אז כל עוד לא התייאש אסור לקחת את החפץ, אבל כאשר ידוע שיהיה מרוצה שלקחתי מותר. אך הרב מרדכי אליהו (שו"ת מאמר מרדכי כרך ג חושן משפט סימן יא) כתב שיש מציאות שכו"ע יודו שמותר, "ואפשר לומר שמחלוקת הש"ך והתוספות אינה שייכת לנידון דידן לגבי חנות מכולת, ואין בה דין של יאוש שלא מדעת. כי לא שייך לומר שהוא לא יודע ומשום כך זה גזל, והסבירות היא שהוא כן יודע ועל מנת כן הוא מחזיק את חנותו, ולא אכפת לבעל החנות שראובן לוקח ממנו לחם או חלב ובא לשלם לו מיד, או שהוא לקח את זה ממנו באישון ליל וחזקה עליו שיבוא לשלם לו כל מה שלקח וישלם לו הכל". ע"פ סברא זו נראה לי שגם בנידון זה, אם 'ברור' שההורים מניחים את הכסף במגירה ידועה לבני הבית ומסכימים שייקחו לצורך, מותר. ישנם עוד מקרים בהם מותר אף לדעת האוסרים להשתמש בלי רשות, 1. האיסור הוא דווקא בדברים שדרך בני אדם להקפיד שלא כל אחד ישתמש בהם. אבל בדבר מועט שאף אחד לא מקפיד שמשתמשים לו בו (ויתכן שמדובר דווקא על פחות משווה פרוטה), מותר להשתמש לדעת כולם. כן פסק השו"ע (בסימן שנ"ט סעיף א'), וכתב: כגון, לקחת קיסם מהגדר של חבירו כדי לחצוץ שיניו, אך ממידת חסידות יש להימנע מכך, כי אם כולם יקחו לא תשאר גדר. וכתבו הפוסקים שאם ברור שלא יבוא הפסד לבעל החפץ אז אין אפי' מידת חסידות להימנע (יש להדגיש שזה דווקא בדבר שאין אפי' מיעוט שמקפידים אך אם יש אפי' מיעוט שמקפידים אסור להשתמש). 2. היתר נוסף ישנו בחפץ של מצווה שאינו מתקלקל, שישנה חזקה שנוח לו לאדם שיקיימו מצוה בממונו, ולכן מותר להשתמש אף שלא מדעתו. על כן פסק השו"ע (באו"ח סימן י"ד סעיף ד') שמותר ליטול טלית חבירו, ובלבד שיקפל אותה אם מצאה מקופלת. 3.בדבר שדרך אנשים להקפיד, שו"ע הרב אסר דווקא בדבר שנחסר כגון לאכול פירות חבירו וכדו'. אך בשימוש בדבר שאינו נחסר ומתקלקל (שאז גם כן אסור להשתמש בלי דעת הבעלים כי זה נקרא שואל שלא מדעת שהוא גזלן) אם ידוע שהבעלים מרשה לי מותר להשתמש. בברכה,