באתי לעבודה ורציתי להתפלל ונימרח כתם של צואה בתחתון להניח תפילין אני יודע שאסור בוודאות. השאלה אם מותר לי להגיד ברכות השחר והשאר שלא צריך בזה תפילין?

שלום וברכה, עיין בשולחן ערוך אורח חיים סימן עו, ד, שמביא מחלוקת בזה וכותב שיש להחמיר לא להתפלל אך המשנה ברורה כתב שבעת הדחק ניתן להקל. וז"ל השו"ע:: "היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו... ואינו מריח ריח רע, יש מתירים לקרות, ויש אוסרין. וי"א שלא התיר המתיר בצואה על בשרו, אלא במקום שהיא נכסה מאליה בלא מלבוש כגון אצילי ידיו, ונכון לעשות כדברי המחמיר". המשנה ברורה (ס"ק יב) מסביר את המחלוקת: המתירים סוברים: "כתיב 'כל הנשמה תהלל יה', דהיינו הפה והחוטם בכלל ההילול אבל לא שאר איברים דאפילו אינם נקיים מותר. והיש אוסרים טעמם: "כתיב 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך' בעינן שיהיו כולם נקיים. ופשוט דלפי זה הוא הדין אם אחד מאיבריו בתוך ד' אמות של הצואה ג"כ אסור מטעם זה". ובסעיף קטן יד' כותב המשנה ברורה ש"בעת הדחק יש לסמוך אדברי המתירין שדוקא הפה והחוטם הוא בכלל ההילול אבל לא שאר איברים". אך אם תניח בד או נייר בין הלכלוך לגופך ניתן להתפלל,אף לכתחילה, בתנאי שלא מריחים, וכך כתב המשנה ברורה: "ואם הצואה היא על בגדיו ומכוסה מלמעלה ג"כ לכולי עלמא שרי ומכל מקום יזהר כל אדם שיהיו תמיד בגדיו נקיים ובפרט בעת התפלה". בברכה,