-מה המשמעות של "מדרשי חז"ל לא כפשוטם" האם זה אומר שכל מדרש (מהגמ’ או מכל מקור תנאי אחר) הוא רק משל ומקרה הסופר במדרש לא קרה מעולם במציאות המוחשית- או שמדובר במקרים שקרו המציאות אשר טומנים בתוכם רובדים פנימיים יותר של משלים או דבר דומה... -באופן נקודתי יותר: המדרש מפרשת בראשית על "החמה והלבנה" שהלבנה התלוננה בפני הקב"ה...ועל כך קיבלה עונש שכל אורה יגיע מהחמה וכו’... איך צריך להבין אותו כמשל בלבד או מקרה שקרה אך לא באופן אנושי... -בהמשך לשאלה עלאותו מדרש איך נדברים מתחברים עם דיברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ג’ הלכה ט’): "כל הכוכבים והגלגלים כולן בעל נפש ודעה והשכל הם. והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם... ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם" מה המשמעות בשפה ברורה של דיברי הרמב"ם על שכל ודעת הכוכבים?

בד"כ , כל מדרש חז"ל מכוון ללימוד רעיון ולא לסיפור החיצוני, לפעמים בצורה רעיונית כמו שכף ידו של אברהם אבינו טמנה בתוכה את עוג מלך הבשן, ולפעמים הסיפור קרוב למציאות, ואף על פי כן, חשיבותו במסר הרוחני ולא בסיפור. במה שנוגע לקטרוג הירח על החמה, אין שום ספק שזה רמז לדברים נעלים ובשום אופן לא לסיפור ממשי, ומה שכתב הרמב"ם על הנפש והדעה שיש בכוכבים, ברור שאין בזה שום דמיון לנפש האדם ושכלו, ויש בזה כוונה על כח רוחני המחובר לכוכבים ועל פיו פועלים הם את פעולותיהם. וכמו שאיננו מבינים מה זה מלאך ואיננו מציירים לנו אותו בגוף או בכנפיים, כך לא ניתן להבין מהי משמעות של נפש הכוכבים.