האם בשמונה עשרה עוצרים באזעקה? ומה שונה מנחש כרוך על עקבו, שנפסק שלא יפסיק?

שלום וברכה, נקדים שאנו תפילה שלא נצטרך להשתמש בהלכה זו וננצח את אויבינו, תיפול עליהם אימתה ופחד. במשנה בברכות (ה, א) נאמר: "ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק". וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח קד, ג). על הלכה זו יש שני סייגים: א. הגמרא (שם, לג) אומרת שדין זה רק בנחש אך בעקרב פוסק מתפילתו. מסביר רש"י: "לפי שהעקרב מסוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך". ובירושלמי (ה, א) כתוב שגם כאשר הנחש בא לכיוונו כעוס סימן שבא להזיק ומותר לפסוק. וכך פסק השולחן ערוך (שם). ועל פי זה כתב הביאור הלכה שבכל "מקום שיש חשש שממית הוי נחש כמו עקרב". ב. הדין שאין להפסיק כאשר מגיע נחש היינו בדיבור, אבל מותר ללכת מהמקום ולהתרחק מהסכנה. וכך כתב הרמ"א: "אבל יכול לילך למקום אחר כדי שייפול הנחש מרגלו". וכן כתב המשנה ברורה (י): "לא יפסיק – רוצה לומר על ידי דיבור כגון לומר לאחר שיסירנה... אבל על ידי הליכה מותר שהליכה לא נקרא הפסק, ודווקא הכא דהוא לצורך להסיר הנחש אף דתלינן דמן הסתם לא יהיה סכנה אבל שלא לצורך מקרי הליכה גם כן קצת הפסק". לכן, כאשר יש סכנה ברורה כגון אזעקה חובה לעצור מתפילתו ולהזדרז ללכת למקום מוגן. אם אין צורך להפסיק בדיבור אין לדבר, אך אם כדי להגיע למקום המוגן צריך לדבר יש לדבר. בברכה,