שלום וברכה. מה המקור לכתיבת או אמירת זצ"ל וכדומה ולהיפך שר"י או ימ"ש?

שלום רב. מצוה להוסיף ולספר בשבח הצדיקים כדי שילמדו ממעשיהם הטובים, ולספר בגנות הרשעים כדי להזהיר בני אדם ממעשיהם הרעים. חז"ל למדו זאת מהפסוק במשלי (י' ז'): "זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב", ואף הביאו לכך סמך מהתורה (יומא לח:). וכיום נהוג להוסיף לאחר שמו של צדיק שחי שליט"א, וכן זצ"ל על צדיק שנפטר. להבדיל אצל אדם רשע מוסיפים שר"י (שם רשעים ירקב) או ימ"ש/יש"ו (ימח שמו או ימח שמו וזכרו). מקורות: ראה יומא (לח:) שחז"ל למדו כן מהתורה ומהנביאים, שיש להזכיר שם של צדיק לשבח, כגון אלו שחז"ל הזכירו במשנה (שם) שתרמו וסייעו לפאר ולשכלל את בית המקדש. ומאידך יש להזכיר שם רשעים לגנאי, כגון אלו שהוזכרו לגנאי במשנה (שם) שלא רצו ללמד אחרים את כישרון עבודתם שעשו למקדש כדי להשאיר להם את הזכות לשם הטוב. ומבואר במאירי (שם) שיש מצוה לספר בשבח הצדיקים בזמן שמזכירים אותם, כדי לקרב את מעשיהם הטובים לציבור, והוא הדין לגבי סיפור בגנות הרשעים כדי להרחיק את שאר בני האדם ממעשיהם הרעים. וראה בספר המנהגים (הלכות פורים אות נ"ה) שיש חיוב לומר את הפס': ושם רשעים ירקב" בכל פעם שמזכירים רשע, ומזה ישתרבב שהתינוקות מקישים בעת אמירת "המן" כיון שאינם יודעים לקרוא פסוקים. ובשות מהר"ם פאדווה (סי' פ"ז) כתב שבשעה שמזכיר את שם הרשע, צריך לקללו, כדברי רבי יצחק שכל מי שהוא מזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה כמו שנאמר: "ושם רשעים ירקב". ובשו"ת הרדב"ז (סי' שע"ו) כתב שאין להזכיר את שם הרשע כלל שהרי נאמר "ירקב". ונראה שאם הוספת שמו תסייע בריחוק ממעשיו הרעים, לכו"ע ניתן להזכיר את שם הרשע. בברכה רבה,