שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות כלליות
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
טוב זה כבר לא על הפרק. להתחסן כנראה שאני לא התחסן. אבל אני כן לא מוצא את האיזון בין חול לקודש, כלומר כל הדורות מדברים על ביאת המשיח תחיית המתים בית המקדש..... הבעיה היא ששמעתי מהרבה רבנים מוכרים כמו הרב יגאל כהן הרב זמיר וכו.... שיש כמה שלבים לגאולה השלב הסופי זה שהנשמה שלנו מתחברת לאבא שלנו. לעולם האמת, ואם כך זה אומר שאין חול ואם כך אני לא מצליח להבין כמה דברים. למה בורא צריך אותנו אם אנחנו מלאכים כבייכול ומתהנגים על זיו שכינתו בלי לעמול קשה עם "קצת אקשן" ??. מה מייחד אותנו, אותי משאר המלאכים, בעצם? וגם אני לא מבין מה זה חול ומה זה קודש במובן המילולי. כלומר גם "הכייף שלנו" מסתתר בו קודש אם לא אז אותו כייף לא היה. אז כאילו בעצם עם הכל קודש אז מה זה הסתרה, עולם האמת וכו.... הרי הכל קודש. וגם זה שאנחנו לא יכולים לראות את בורא בגוף אנושי. זה בחירה של אבא שלנו, כלומר בורא עולם יכל לייצור אותנו לא מאדמה אלא פשוט נשמה בעולם הזה. כמו שיש מסביבנו מלא נשמות?
תשובה
בס"ד שלום לך אראל היקר. שאלה יפה מאוד שאלת, ואשתדל בקצרה לעזור לך בבירור המיוחד הזה שלך. עיקר תפקידנו בעולם זה לרומם את עולם החול, לקדש את העולם. בקודש אין לנו באמת עבודה כי הוא בעיקרון מתוקן. ולכן ה' יתברך שהוריד אותנו לעולם זה כדי שאנו נפעל בעולם החול. בחול יש דרגות שונות, ככל שהדרגה נמוכה יותר כך החומריות יותר גסה, וככל שהדרגה יותר גבוהה החומריות יותר דקה ועדינה. גם הנשמה שירדה לעולם וחוזרת אחרי 120 נשאר בה חול מעודן ומזוכך. ואף המלאכים כפי שכותב הרמח"ל יש בהם חומריות דקה מאוד מאוד. לכן, אי אפשר ולא נכון לברוח מהחול, אלא המשימה שלנו היא לרומם את החול לרמה של צינור לקדושה. אפשר לתת לכך דוגמא את הציצית, שהיא בגד שדרכו מקיימים מצוה. המשך לימוד פורה הרב יצחק גרינבלט.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il