ב"ה שלום הרב, הייתי אמש בחוה באזור רועש במיוחד, לא הצליחו לשמוע כמעט כלום, עלתה לי השאלה - מה הדין כשעדי הקידושין ראו את נתינת הטבעת אך לא הצליחו לשמוע את אמירת הרי את מקודשת? מצאתי באבן העזר סימן מב מה הדין כשאר העדים שמעו ולא ראו ואחר כך ראו הטבעת. אך מה הדין במקרה שראו ולא שמעו? והאם משנה אם הכלה מודה. וכן האם ניתן להניח שכיוון שזה היה מתחת לחופה מן הסתם אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר שזו מתנה? תודה רבה

שלום וברכה, כמובן שלכתחילה יש להחזיר את הטבעת לחתן ולעשות עוד פעם קידושין בפני עדים. אך אם לא ניתן לעשות זאת, כיוון שברור לכולם לשם מה החתן והכלה הגיעו לחופה. הרי זה כמו שהחתן להכלה דברו בעסקי הקידושין ותוך כדי הדברים נתן החתן טבעת לכלה שהיא מקודשת אף ללא אמירת "הרי את מקודשת". ערוך השולחן (אבן העזר כז, א) כתב זאת על מקרה שאמר הרי את מקודשת ולא אמר "לי". אך מתוך לשונו נלמד שאפילו בשתיקה מקודשת. וז"ל: "אם הכינו עצמן לקדושין אף שלא אמר לי אינו מעכב כגון במדינתינו שהקדושין הוא תחת החופה הוי ידים מוכיחות שמקדשה לעצמו דלא גרע מאם דיבר עמה על עסקי קדושין וקדשה מיד אפילו בשתיקה מקודשת כמו שיתבאר וכ"ש בכה"ג". וכן כתב בסעיף כז: "וכ"ש אם עשו הכנה לדבר כמזמוטי חתן וכלה דמקודשת כמ"ש בסעי' א". וכן כתב בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג סימן קמו": "מצד שלא אמר ה"א מקודשת אין לחוש דהא קיי"ל בקדושין דף ו' שבעסוקים באותו ענין הוי קדושין אף שלא אמר כלום בשעת נתינה וכן קיי"ל בסי' כ"ז ס"א. ואף דבעינן שם שיהיו עדים שדברו עמה עכ"פ לפניה מעסקי קידושין ע"ש באחרונים. והכא אפשר שאין עדים על זה. מ"מ אין לך עוסק באותו ענין יותר מזה שהעמידום תחת החופה וברכו ברכת אירוסין ובודאי הוי קדושין". (אך לפי המאירי (קדושין ו.) נראה שאין הקדושין חלים שהרי כתב שגם בעסוקין באותו עניין צריך שיאמר בתוך דבריו לשון קדושין ואם לא היה שום דיבור לא יהיו קדושין. אך מדברי שאר הראשנים לא נראה שסוברים כך.) אם לא היו הכנות לחתונה, הרמ"א (סעיף ג') פסק "י"א... נתן לה בשתיקה ולא דבר כלום והיא והוא אומרים שכוונו לשם קידושין הוי קידושין". מקור הדברים הם במרדכי (קידושין תקכא). החלקת מחוקק חולק על הרמ"א, וכותב שבמרדכי מדובר שדיבר עימה על עסקי קידושיה ולא כמו שמשמע ברמ"א שאפילו נתן בשתיקה גמורה הוי מקודשת. וברמ"א משמע שמקודשת ודאי, וכתב הט"ז שפשוט שיש חסרון בדברי הרמ"א והוי ספק קידושין להצריכה גט ולא מקודשת ודאי. גם הב"ש כתב שמדברי הפוסקים משמע שחולקים על דין זה. אך אם היה ריצוי ביניהם יש לחשוש לקידושין משום שדומה לדין סבלונות קדושין (נ), לפי פירוש רש"י שחוששין שהסבלונות ניתנו לשם קידושין אף שהיה בשתיקה. בברכה,