שלום לכבוד הרב! א. פירות של גוי שגדלו אצלו בגינה והביאם ליהודי במתנה, האם צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות? ב. האם כיום הקרקע הפרטית מוגדרת ע"פ חוק כקרקע ששייכת לגוי? ג. מה נחשב לגמר מלאכה?

לכבוד השואל היקר ! א. בנידון שלנו כיון שהפירות גדלו בגינה של הגוי ונאספו על ידו, פטורים מתרומות ומעשרות. ב. קרקע השייכת לגוי ע"פ חוק (רישום בטאבו וכיוצא בו), נחשבת לקרקע שלו, ואין חיוב הפרשה, והוא הדין כשמדובר באדמות מדינה שלצערנו הם השתלטו עליהם. ג. הפעולה האחרונה שנעשה עם הפירות לפני המכירה/נתינה. מקורות והרחבה: האם יש קניין לגוי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר; שאלה זו נידונה בגמ' גיטין (מז.), לדעת רבה אין קניין לגוי להפקיע ממעשר, ורבי אלעזר חולק. ונחלקו בדרשת הפסוק (דברים י"ח ד'): "ראשית דגנך תירושך ויצהרך", לרבה "דגנך" חייב ולא דגן גוי. ולר' אלעזר "דיגונך ולא דיגון גוי", שאם גדלו בקרקע גוי ומכרן לישראל והישראל מירח, חייבים במעשר. וז"ל הרמב"ם (תרומות א' י'): "עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא בכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו"ם מעולם ויש קנין לעכו"ם בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית כמו שיתבאר". וביאר מרן בכסף משנה (שם) שהרמב"ם פסק כרבה, כיון שרב אשי שהוא בתרא הולך בשיטתו. וכן משמע בגמ' בבכורות (דף י"א) וכו'. והוסיף שם, שאע"ג שבכמה משניות מסדר זרעים ובמקומות אחרים משמע שיש קנין לעכו"ם בארץ ישראל, מכל מקום לא קי"ל כוותייהו ועוד אפשר לתרץ, ששאני הכא שחזר ולקחה ממנו ישראל, ובזה מיירי הרמב"ם, והוא הדין לענין הקונה ממנו פירות ומירחן ישראל שחייב כמובא בהמשך. דברים אלו הובאו להלכה בשו"ע (יו"ד של"א ג'), והוסיף המחבר (שם ד') ע"פ המשך דברי הרמב"ם (שם י"א-י"ד): "פירות העכו"ם שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל, אם נגמרה מלאכתו ביד העכו"ם, ומרחן העכו"ם, פטורין מכולם. ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו, קודם שתגמר מלאכתן, וגמרן ישראל, חייבים ומפריש תרומה ומעשר ראשון ותרומת מעשר, ומשייר לעצמו מעשר ראשון, והוא שלו, מפני שהוא אומר ללוי: אני באתי מכח איש שאין אתה יכול ליטול ממנו. (והתרומת מעשר מוכר לכהן ונוטל דמיה) (טור). העולה מדברי הרמב"ם והשו"ע, שפירות הניתנים או הנקנים משדה או מטע של גוי, פטורים מתרומות ומעשרות. אולם דוקא אם המירוח נעשה ע"י גוי. מירוח פירושו, הפעולה האחרונה שרגילים לעשות בשדה (ויש אומרים שבפירות גמר המלאכה הוא בבית האריזה ולא בשדה, עיין בס' תרומת שמעון עמ' 128-53, הובא בס' הלכות הארץ פ"ז הערה 99). מכל מקום בפירות שאדם קוטף לעצמו, אין דין גמר מלאכה לעניין תרו"מ אלא קביעה למעשר האוסרת לאכול בדרך ארעי. ובמקרה שהגוי אוסף את הפירות מהגינה זה נקרא גמר מלאכה, ונחשב גומרו בידי גוי ופטורים מהפרשת תרו"מ. {קניין של דירה או קרקע שנעשה עם רישום בטאבו תופס, ולא גרע מקניין סיטומתא המבואר בחו"מ (סי' ר"א), וכמבואר בדברי זקני הש"ך (שם סק"א) שמדברי הסמ"ע משמע שגם קרקעות אפשרו לקנות ע"י סיטומתא, וכן כתב בפתחי חושן (ח"ז עמ' רט"ו) שקונים קרקעות בסיטומתא, ומנהג המדינה שכל העברות של מכר ומתנה בנדל"ן מועברות רק בטאבו. וכן הובא בפסקי דין רבניים (ח"ו עמ' 383), והביאו בשם הכנה"ג (סי' ק"צ בהגה"ט אות ח') שאפילו אם אין בזה דינה דמלכותא, אם המנהג פשוט אצל התגרים שמוכרים באופן כתיבת פנקס וכדו', מתקיים בכך המקח. והסכמת האחרונים שסיטומתא מועיל גם בגוי (ראה פתחי חושן ח"ז עמ' רמ"ב), וכמבואר בכסף הקודשים (ר"א).] ולגבי קניין של גוי באדמות פרטיות הרשומות על שמו, אכן נחשב כשלו לעניין תרומות ומעשרות. ויש להוסיף ולחלק, שאם הגוי גזל אדמות של אדם פרטי הרשום בטאבו וכיוצא בזה, צריך להפריש תרומות ומעשרות, משא"כ גוי שהתיישב בקרקע שהיא לא רשומה בטאבו או אפילו גוי שהתיישב במקום השייך לאדמות מדינה, אך לצערנו המדינה לא טורחת להוציא אותו מביתו, נראה שאין חיוב להפריש תרו"מ. (ושמעתי שע"פ הגר"מ אליהו זצ"ל כן יש מקום להחמיר להפריש ללא ברכה, אולם שמועה זו נאמרה ביחס לעניין אחר). ולכן למעשה אין צורך להפריש תרומות ומעשרות. בברכה רבה,