שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

ישיבה בין חמה לצל בשלושת השבועות

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

כ"ט תמוז תשפ"א
שאלה
האם מותר לשבת מתחת לצל של עץ, או סכך קנים, בין שעה רביעית לתשיעית (מתי זה בכלל השנה)?, הרי אור וצל משמשים שם בערבוביה. אשמח ביותר לקבל תשובה והסבר. בברכה, גילה
תשובה
שלום רב. מותר לשבת מתחת לצל של עצים ובניינים מי"ז בתמוז עד ט' באב, בין שעה רביעית לתשיעית (בערך מעשר וחצי עד ארבע), משום שמבואר בפוסקים שדברי חז"ל נאמרו דווקא בהליכה בשביל שהוא מכוון ממש בין חמה לצל, ודווקא מחוץ למקום ישוב במקום שאין אנשים. מקורות: מובא במדרש תהלים (שוחר טוב בובר מזמור צ"א ג') "מדבר באופל יהלך מקטב ישוד צהרים". רבנן אמרי שד הוא, ר' יהודה בשם ר' יוסי אומר דהוה קן שלה לשון שודד דהוה קן לה תרין ציפרין, אמר ר' הונא בשם ר' יוסי קטב מרירי עשוי קליפין קליפין שערות שערות, ועל עין אחד הוא רואה, ועינו תוך לבו, ואינו שולט לא בצל ולא בחמה, אלא בין צל לחמה, מתגלגל כדור, ושולט מארבע שעות ועד תשע שעות משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, וכל מי שהוא רואה אותו נופל על פניו, חזקיהו ראה אותו ונפל על פניו. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מעשה בחד שראה אותו ונכפה על פניו. ר' שמואל בר רב יצחק הוה מפקד לספרייא דיהוון מפנין לטלייא בארבע שעות. ר' יוחנן הוה מפקד לספרייא דלא ליהוי מחיין לטלייא בין י"ז בתמוז לט' באב, הוי מקטב ישוד צהרים. ע"פ דברים אלו כתבו הראשונים והובא בשו"ע (תקנ"א י"ח): "צריך לזהר מי"ז בתמוז עד תשעה באב שלא לילך יחידי מארבע שעות עד תשע שעות (משום שבהם קטב מרירי שולט) ולא יכו התלמידים בימים ההם". וביאר במ"ב (שם ס"ק ק"ב): שהכוונה מסוף ד' עד סוף ט'. [זה יוצא בערך מעשר וחצי עד ארבע ורבע]. והוסיף בשם האליה רבה: "וכן יזהרו בימים אלו שלא לילך בין חמה לצל". וסוף דברי השו"ע גם כן ע"פ המדרש כאמור. והכלל העולה מהאמור, שיש להמנע בימים אלו מכל דבר שעלול להביא לסכנה (ראה הליכות שלמה בין המצרים י"ד ה' ודבר הלכה ז'). אולם למעשה העולם נוהג להקל בדבר, ונראה שיש כמה טעמים לדבר. ראשית מש"כ המ"ב בשם הא"ר שלא לילך בין חמה לצל, היינו דוקא באופן שהוא ממש בין חמה לצל, אולם צל של עצים שיש בו ערבוביה של חמה וצל, וכן בניינים הגורמים לצל, אין צורך להקפיד, כיון שהדברים אומרים דוקא כשהולך בשביל שהוא בין חמה לצל. כמו כן כתב ערוך השולחן (שם ל"ט) שדברי חז"ל במדרש מתייחסים רק להליכה מחוץ לישוב ולא בתוך העיר, וכפי שכתב הא"א (בסי' הנ"ל) שדברי המחבר אינם שייכים במקום שמצוייים אנשים ובמקום ישוב, והוסיף שנראה שהוא הדין לעיבורה של עיר. וכן הוראת מרן החזו"א (דינים והנהגות כ' ה'). וכן נוהגים להקל. בבניין ירושלים ננוחם במהרה בימנו. בברכה רבה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il