שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • מידות ותיקונן

מה האיזון בין דאגה עצמית למידת הגאווה?

undefined

הרב חיים שריבר

י אב תשפ"א
שאלה
בסייעתא דשמייא שלום כבוד הרב, אני הולכת במסע חיי עם השאלה הזאת המון, ברוך ה' אני דואגת לאחרים ופועלת למען הכלל, אך קשה לי מאוד לדאוג לעצמי, לפנק את עצמי, לעשות דברים *רק* בשביל עצמי, אני יודעת שזה חשוב אם זה בא ממקום של עשייה, כי בלי לבנות את עצמך אתה לא יכול לתת לאחרים, אבל בכל זאת אני לא מצליחה, אני מרגישה שאני בדרך למידת הגאווה כשאני עושה דברים בשביל עצמי, מרגישה שאני מפתחת את עצמי ואני מפחדת להגיע למידת הגאווה, איך יודעים מה האיזון בין דאגה עצמית למידת הגאווה? שבעזרת ה נזכה לראות בבניין בית המקדש במהרה! שבת שלום ומבורך!
תשובה
שלום ההשקעה שלך בכלל חשובה מאד, מתוך שאלתך עולה שאת עושה רבות למען הכלל ונותנת לאחרים מזמנך ומכוחך. אשריך! ואשרי העם שזכה לאנשים כמוך! כדי ליצור איזון נכון בין השקעה בעצמך ולהשקעה בכלל צריך לשאול לני עשייה משמעותית - "לשם מי אני עושה את המעשה הזה?" לפעמים עשייה ציבורית נעשית למען הפרט שיהיה לו יותר כבוד או הערכה מהציבור, ולפעמים עשייה לצורך אישי נעשית מתוך מטרה וראייה ציבורית כמו המעשה הפשוט של "ללכת לישון" לפני פרוייקט חשוב וגדול כדי שנהיה מרוכזים ובמירב הכוחות כדי שהוא יצליח. לפעמים גם להיענות בחיוב לכל בקשה לעשייה למען הכלל גורמת לאדם לענות בשלילה לצרכיו הפרטיים, מה שמביא בסופו של דבר להרגשה לא נעימה של חוסר הערכה מהסביבה או חוסר חוט שדרה פנימי. כדי שאדם יוכל להמשיך לפעול למען הכלל חשוב שיהיה לו חוט שדרה שיודע לעמוד על שלו ולספק את צרכיו וכך יוכל לתת לאחרים במלא העוצמה. בהצלחה רבה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il