שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • עקרונות בקיום מצוות

האם מצווה יכולה להימחק?

undefined

הרב משה מאיר אבינר

כ"ג אב תשפ"א
שאלה
שלום כבוד הרב, שאלתי היא האם מצווה או מעשה טוב יכולים להימחק מאדם?
תשובה
שלום וברכה, במסכת יקדושין (מ:): "ר"ש בן יוחי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה - איבד את הראשונות, שנאמר: צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו". ריש לקיש, מסביר את דברי רשב"י: בתוהא על הראשונות. היינו שאדם שהרשיע ומתחרט על מעשיו הטובים איבד את הראשונות. ר' אלחנן וסרמן בקובץ מאמרים (מאמר על התשובה ד' כג) כותב, שמגמ' זו מבואר שחרטה עוקרת מצוות מצד הדין. לפי זה יש להבין מדוע לא תועיל חרטה מצד הדין לעקור עבירות עד שנזקקים לחסדי ה' ורחמיו לעקור עוונות. כפי המבואר במסילת ישרים (פ"ד) שהתשובה פועלת משום חסד ה'. וכתב: "שאלתי דבר זה מכ"ק מרן בעל חפץ חיים זצ"ל, והשיב דבתשובה מאהבה הא דעוונות נעשו לו זכויות הוא לפנים משורת הדין, ותשובה מיראה אינה בכלל תוהא על הראשונות, שהרי אינו מתחרט על המעשה עצמו, אלא שמתירא מן העונש, ואילו היה העונש נמחל לו לא היה מתחרט כלל על המעשה". היינו שבתשובה מאהבה החסד הוא שהעוונות נעשות זכויות, ותשובה מיראה אין זו תשובה גמורה וה' עושה חסד להחשיב זאת כתשובה. ור' אלחנן עצמו כתב לתרץ: "שבכל מצווה יש שני דברים, א) התועלת והתיקון הנעשה מן המצווה אשר בשביל זה הקב"ה ציוה לעשותה, כי לכל מצוה יש טעם ותועלת וכמו שהאריך הרמב"ן [דברים כ"ב ו'], ובשביל זה היה ראוי לעשות המצוות אפילו אם לא נצטווה עליהן, ועל כן קיימו האבות את התורה קודם שנצטוו עליה מפני שהבינו התועלת והתיקון מזה. ב) אחרי שנצטוינו לקיים המצוות, הוא ענין בפני עצמו לקיים את ציווי ה', וכמו כן בעבירה ישנן שני העניינים ההם, היינו הטעם אשר בשבילו הוזהרנו שלא לעשות המעשה ההוא, ובשביל זה היה ראוי למנוע מלעשות המעשה אפילו בלא אזהרה, ועכשיו שנצטוינו צריך להימנע שלא לעבור על אזהרת הקדוש ברוך הוא. ונראה דהא דאמרו שהתוהא על הראשונות איבד זכיויותיו, היינו חלק השני מה שקיים ציווי השי"ת, אבל התיקון שנעשה מכל מצוה שקיים, זה לא נאבד כלל על ידי חרטתו, ונשאר כאינו מצווה ועושה. וכמו כן הדבר לענין עבירה שהחרטה מועילה לעקור מה שעבר על ציווי השי"ת, אבל הקילקול וההפסד שיצא מהמעשה עצמו זה אינו נעקר מצד הדין על ידי חרטה, ורק לפנים משורת הדין נמחק העוון לגמרי על ידי תשובה". היינו שחסד התשובה למחוק את הקלקול הנעשה מהעבירה שהדין לא מוחק זאת ובאדם שמתחרט ממצוות שעשה לא נמחק התיקון שנעשה בעולם מחמת המצווה. גם הרב קוק (מועדי הראיה עמ' סט) ענה על שאלה זו - שלאחר שהתחדש בעולם מחמת החסד האלוקי, היה צורך להשוות את המדות והיה הכרחי לקבוע מידה זו גם ביחס למעשי המצוות. (ומעיר הרב נריה שעדין מידה טובה גדולה ממידת פורענות שרק בחזרה בתשובה עוונות נעשות לזכויות ולא בתוהה על הראשונות). ווהרב מינצברג (בן מלך טז) תירץ שהתוהה על המצוות שעשה אין המצוות נמחקות לגמרי, אלא שלא מזכירים את זכויותיו בשמים כיוון שהוא עצמו אינו חפץ בהם. אך אם ישוב בתשובה יחזרו לו כל מעשיו הטובים חזרה. עוד אופן שאדם מאבד את זכויותיו כתוב בספר תשובות והנהגות (כרך ה, שצו) בשם כמה גדולים: "המספר לשון הרע על חברו, מצינו שזכויותיו עוברות למי שספר עליו, כך מבואר מדברי המלאך לבית יוסף (מגיד מישרים, ויקהל) "ואשר קמו לנגדך אין להרהר כי הם לא הזיקוך אלא הועילו לך, כי מי שאומר לשון הרע על חבירו מנכין לו מזכויותיו ונותנים לו, ואלו הוה ידעי בני נשא דא, הוי חדאן, כד שמעין דאמרי ביש מנהון כאלו הוה יהבי לון כסף או זהב". עונש זה על עוון לשון הרע מפורש גם בקדמונים, ועיין בחובת הלבבות (שער הכניעה פ"ז) שמסביר דין זה היטב וכותב שהמספרים לשון הרע ימצאו ביום החשבון שאבדו להם זכויות מספר זכויותיהם, ונוספו להם לספר חובתם חובות שלא עשו, וכשיתמהו על כך ישיבום שנוספו עליהם ונקרעו מהם בעבור פלוני ופלוני שדברו בהם, ומביא שם על אחד מן החסידים שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר, שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו וכתב אליו: הגיעני ששלחתי לי מנחה מזכויותיך וגמלתיך בזה. גם ב"אורחות צדיקים" (שער הענוה) כתב כדברים האלו, שליום הדין מראים לבני אדם מצוות שלא עשו, ואלו מצוות שנוטלין ממי שספרו עליהם לשון הרע, ולרשעים מראים עבירות שלא עשו, וכשיאמרו לא עשינום, ישיבו להם שאלו העבירות עשו אותם אלו שדברתם עליהם לשון הרע, ונטלו מהם ונתווספו עליכם. ומסיים שם שנאמר "והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'" - כי כל המחרף הצדיק כאילו מחרף השם ברוך הוא". בברכה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il