שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • בגינה ובשדה

שתילת עצי סרק באלול ערב שביעית

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

ל אב תשפ"א
שאלה
שלום וברכה הרב. האם מותר לשתול עצי פרי לאחר ט"ו באב, ומה לגבי עצי סרק?
תשובה
שלום רב. א. מותר לשתול עצי פרק עד ט"ו באב, ואם העץ כבר השריש בתוך גוש אדמה מותר לנוטעו עד כ"ט אב. ב. עצי סרק, מותר לנטוע עד ט"ו אלול, אולם המקל לנטוע עצי סרק עד ערב ר"ה יש לו על מי לסמוך. מקורות והרחבה: דין תוספת שביעית נאמר ביחס לחרישה ושאר עבודות הקרקע, וז"ל המשנה (שביעית פרק א' א'): "עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית, ב"ש אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי, וב"ה אומרים עד העצרת, וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו וכו'". ומבואר שם בהמשך שבשדה תבואה איסור העבודה בקרקע מתחיל כבר מפסח של השנה השישית. ובגמ' במועד קטן (שם) מבואר ששני זמנים אלו, בטלום רבן גמליאל ובית דינו. רבי עקיבא (משנה שם ד') למד דין תוספת שביעית מייתור הפס' (שמות ל"ד כ"א): "בחריש ובקציר תשבות", משום שאיסור זה נכפל בתורה, וז"ל: "ר"ע אומר אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר 'שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר, אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית, וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית". ורבי ישמעאל (שם) שדורש פסוק זה ביחס לשבת: "מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהיא מצוה", לומד דין תוספת שביעית מהלכה למשה מסיני (גמ' מועד קטן ד.). והנה בגמ' (שם) נאמר, שרבן גמליאל ובית דינו סוברים כדעת רבי ישמעאל, שלומד דין תוספת מהלכה למשה מסיני, "וכי גמירי הלכתא, בזמן שבית המקדש קיים, דומיא דניסוך המים, אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא". כלומר למסקנת הגמ' מבואר, שתוספת שביעית אינה נוהגת בזמן הזה, ואם כן מותר לעבוד את כל עבודות השדה עד ראש השנה של השנה השביעית. כל האמור הוא ביחס ל"תוספת שביעית", אך לעניין נטיעה של עצי פרי בערב שביעית נאמר במשנה (שביעית פרק ב' ו'): "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה, ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור. ר' יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת, ר' יוסי ורבי שמעון אומרים לשתי שבתות". והוסיפה הגמ' בראש השנה (י':): שלדעת שניהם צריך בנוסף עוד שלושים. ונחלקו הראשונים על איזה איסור מדובר במשנה, לדעת רש"י (ר"ה ט:) משמע שכוונת המשנה לאסור נטיעה משום "תוספת שביעית", ואם כן לשיטתו דין זה שייך רק בזמן שבית המקדש קיים. וראה בתוס' (שם) שהקשו לפירשו, מדוע לפי זה מותר לטעת קודם ל' יום, הרי דין תוספת שביעית הוא כבר מעצרת, ועיין שם שתירצו בשם ר"ת, שבנטיעה לא החמירו כמו בחרישה, כיון שאינה אסורה בתוספת שביעית מהתורה. אולם הריטב"א חלק על רש"י, וז"ל: "דטעמא דפחות משלשים יום אסור לקיימן אינו מדין תוספת. אלא דכיון שכן, הרי נמנית שנה ראשונה לזה שנת השביעית, וישראל מונין שנותיהן לשביעית, והיום או מחר כשימננו לזו שנה ראשונה משביעית, ירננו העם לומר שנטעוהו ממש בשביעית, הלכך אפילו בערב שביעית כל היכא דלא עלתה לו שנה קודם שביעית, איכא רינון לומר שנוטה בשביעית עצמה, וכן מוכיח בפירוש בירושלמי". וכדעה זו נקט הרמב"ן ורוב הראשונים, וכן פסק הרמב"ם (שמיטה ויובל ג' ט' וי"א):"...ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין, שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו, נמצאת אומר שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קום ר"ה במ"ד יום יקיים, פחות מכן יעקור, ואם לא עקר הפירות מותרין". וכן דעת הרמב"ן ועוד ראשונים. ויש שביארו את דברי הרמב"ם אחרת מדברי הרמב"ן והריטב"א, אך מרן החזו"א (שביעית סי' כ"ה ס"ק י"ג) סובר שהרמב"ם סובר כמותם. (ועיין בנוב"י מהדו"ת או"ח סי' פ"ד, ומש"כ על דבריו החזו"א שם סי' כ"ו סק"ב שאף אם נטע בט"ז אב אם עלתה לו שנה) אם כן עולה מדברי הרמב"ן ושאר הראשונים, שאם אדם נוטע עץ פרי בפחות מ44 יום, יש חשש למראית עין, כיון שיספרו את שנות הערלה שלו משנת השביעית, ויחשדוהו שנטע את האילן בשביעית. ולכן יש להתיר לנטוע רק לפני 44 יום. ולפי זה, אם מדובר באילן סרק שלא מונים לו שנות ערלה, יהיה מותר לטעת אותו עד ערב ראש השנה. וכן דעת החזו"א (שם), ואמר לי הגרא"צ הכהן שליט"א שמקובל להקל כמותו בבתי ההוראה. אולם לדעת מרן הרב קוק (שבת הארץ ג' א') יש להחמיר כדעת רש"י, שאמנם דין נטיעה שייך לדין תוספת שביעית, אולם איסור קליטה של האילן בקרקע שייכת גם היום, ולכן מותר לנטוע עצי סרק עד ט"ו אלול. וכן דעת הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה מ"ח נ"א ד'). גם לשיטה המחמירה, אם העצים כבר מושרשים בתוך גוש אדמה, כפי שמצוי היום לרוב במשתלות, אין צריך להוסיף שבועיים כדי שהעץ יקלט בקרקע. ולכן אפשר לטעת את עצי הסרק ערב ראש השנה, ואת עצי הפרי עד כ"ט אב. בברכה נאמנה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il