במקומות רבים מדובר בזכות המלאכה ובגנות ההזדקקות לצדקה. 1. מהי הגדרת מלאכה? האם גיוס כספים למען מטרה ציבורית הינו מלאכה או שמא הזדקקות לצדקה? 2. אם לשפוט באופן פשוט, הרי שרוב מוחלט של גדולי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד התפרנסו מיגיע כפים, אם כך, כיצד הגענו למצב שבו רבנות היא "עבודה" ומתפרנסים ממנה ויתרה מכך, כמעט לא ימצאו רבנים שיעסקו במלאכה נוספת מפני "כבוד התורה"?

1. לכאורה דבר כזה נחשב למלאכה ועבודה, אף- על-פי שזו לא עבודה יצרנית. 2. חכמי ישראל בדורות אלו באמת לא התפרנסו מן הרבנות, כל זמן שהם היו תלמידי חכמים לעצמם, אבל אחרי שהם נתמנו על הציבור, הם חדלו ממלאכתם. הסיבה לכך היא שזהו בזיון התורה אם רב העיר או ראש הישיבה יביא כל בוקר את העצים שהוא חטב לשוק. הרמב"ם כותב שמי שמטיל עצמו על הציבור הוא "כיבה מאור הדת". אבל כאשר הציבור מעוניין לפרנס אותו, אין בזה כיבוי מאור הדת. ובדורנו הדבר ברור שאם לא יתפרנסו רבנים ואברכים מן הציבור, לא יהיו גדולי תורה ופוסקים לרבים, ולא יהיה מי שיורה את עם ה'. והיות והציבור מעוניין בזה, אין בזה בעיה. הדבר דומה למילגות שהמדינה נותנת לסטודנטים, על-מנת שיוכלו ללמוד בלי הפרעות, משום שהמדינה מבינה שזהו תנאי הכרחי על-מנת להצמיח רופאים, מדענים וכדומה. פעם יכלו אנשים ללמוד וגם לעסוק במלאכה, ומעט הזמן שהיו משקיעים בלימוד התורה היה מספיק בשביל לגדול בתורה. כיום אין זה כך, ומי שלא משקיע את כולו בלימוד, לא יצא ממנו גדול בתורה. לכן הציבור מעוניין בזה, ואין בזה שום בעיה.