שלום הרב. קרה מקרה שקבעתי עם אדם ביום אחד שאני הולך לעבוד איתו ביום שישי.ביום חמישי בלילה הוא התקשר להזכיר לי לבוא מחר וגם הוא התקשר אלי מחר להזכיר לי לבוא לעבוד. לצערי הרב לא לא הספקתי לקום לתפילה בזמן שהוא רצה. ולכן לא ידעתי מה לעשות האם להתפלל במניין או ללכת לעבוד אצלו?[גם קרה מקרה שפעם אחת אחרתי לעבודה והוא לא אהב את זה...]רציתי לדעת מה דעת הרב בעניין תודה רבה ולילה טוב

בכמה מקומות בתלמוד ובשולחן ערוך רואים שפועלים מתפללים בקצרה (שולחן ערוך, אורח חיים סימן ק"י סעיף ב), לא נושאים כפיים (שם), לא יורדים מן האילן בעת עבודתם אלא מתפללים שם בגלל בזבוז זמן העבודה (שם, אורח חיים סימן צ סעיף ג) ועוד. אומנם בזמן הזה כתב כבר השולחן ערוך שהמנהג לתת לפועל זמן להתפלל תפילה שלמה ובאחרונים הוסיפו אף ללכת לבית הכנסת לתפילה במניין. כל זאת בפועל, שכיר יום שזמנו משולם על ידי בעל הבית. אבל בנידון שאלתך מדובר שאתה אדון לעצמך ואינך שכיר יום או שעות. והנה בשולחן ערוך ניסח את חיוב התפילה במניין באופן זה: "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור" (שם או"ח סימן צ' סעי' ט). משמע שצריך להשתדל וזה גדר החיוב, ושאלתך היא עד כמה אדם צריך להשתדל ועל חשבון מה זה צריך לבוא או לא לבוא? החפץ חיים במשנה ברורה (שם, סעיף קטן כט) נתן כלל בזה וחילק בין הפסד ממון (חסרון כיס), שאז בגינו מותר להפסיד תפילה במניין, ובין מניעת רווח כגון שמחמיץ עיסקא טובה. והסיף להביא מקרה שהיה לחזק את הכלל הזה: "והעיד על הגאון מוה' זלמן מירל"ש אב"ד דק"ק האמבורג שפעם אחת הלך לבהכ"נ מעוטף בטלית ותפילין כדרכו ופגע בו אדם אחד שהיה לו למכור אבנים טובות ורצה שילך עמו לביתו והגאון השיב לו שימתין עד שיבוא מבהכנ"ס ובתוך כך מכרן לאחר והאחר הרויח בהם כמה אלפים ר"ט ושמח הגאון שמחה גדולה שהשליך מנגד ממון רב עבור תפלת צבור [מגן גבורים] עכ"ל" לאור הנ"ל נראה שאם היית גורם לו הפסד באיחור שלך בגין הליכה להתפלל במניין - נראה שהיית צריך להתפלל ביחידות. אם היה לך הפסד ממון - כנ"ל. אך אם רק היית מנוע מלהרוויח נראה שדעת המשנה ברורה שהיית צריך להתפלל במניין.