שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות על ה'

יסורין מאהבה ושלא מאהבה

undefined

הרב אוריאל טויטו

ח מרחשון תשפ"ב
שאלה
במסכת ברכות (דף ה/ב) הגיעה הגמרא למסקנה שמי שמתו לו בניו, אלו יסורין של אהבה, ומה הן יסורין שלא מאהבה? מי שלא היו לו בנים בכלל. יש לי שתי שאלות: א. האם הכוונה למי שיש לו אישה ואין לו בנים? או גם נכלל בכך מי שלא בוחר לשאת אישה (כדוגמת בן עזאי שחשקה נפשו בתורה) ואין לו בנים? ב. אם אמנם מי שאין לו בנים אלו יסורין שלא מאהבה, אם כן כיצד ניתן להגדיר יסורין אלו? מתוך מה באו לו יסורין אלו שהן לא מאהבה? האם משום שאותו אדם חטא ויסורין אלו באו להוכיחו על מנת שיתקן מעשיו ויחזור בתשובה, וזה לכפרת עונותיו והריהן כמזבח כפרה? ("כי את אשר יאהב ה יוכיח"), אבל הרי כבר הגיעה הגמרא למסקנה שבנגעים אלו יסורין שהם כמזבח כפרה, ומזבח כפרה אלו הן יסורין מאהבה, אם כן משתמע שיסורין אלו (למי שאין לו בנים כלל) הריהן כעונש שבאו על האדם, וכי אפשר שאין להן תמורה? [כדוגמת חזקיהו המלך (ברכות י/א) שלקה ביסורין שלא עסק בפריה ורביה, והביא עליו הקב"ה יסורין וחלה, ואמר הקב"ה לישעיה: "לך ובקר את החולה" על מנת להוכיח אותו, שיכיר בטעותו. ואמר לו ישעיה: "כי מת אתה לא תחיה, מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא", ולאחר שבקש ממנו חזקיהו את ביתו, אמר לו ישעיה: "כבר נגזרה עליך גזירה"?! ולבסוף כידוע נסלח לו הדבר ותלו לו בזכות אחרים. ("הנה לשלום מר לי מר")]. ונראה לי לאחר חקירה שהיסורין שבאים על האדם שהם לא מתוך אהבה, הגדרתן יסורין של כעס, ושואלת הגמרא (ברכות ז/א) ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא? (ומשיבין:) אין! דתניא: (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום. אבל נפלאה ממני המימרא (במסכת ע"ז ג/א), פעמיים מוזכר שם בסוף הדף למטה, שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, לא בעלילה (רש"י), ומזה מובן שלא בטענה, ולא בקובלנה, ולא בתרעומת, אם כן כיצד תוכלו להסביר את את הסתירה הזו? הרי יש כעס לפני המקום, וא"ר יוחנן משום ר יוסי: (ברכות ז/א) מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו? דכתיב: (שמות לג יד) פני ילכו והניחותי לך, אמר לו הקב"ה למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. ואם נחזור לחזקיהו המלך דחזאי ליה ברוח קודשו דנפקי מינהו בנין דלא מעלו, הרי בין אם הוו ליה בנין דלא מעלו, ובין אם אין לו בנים, התוצאה הינה אותה התוצאה. זה סבל וזה סבל. זהו סבל שבניו אינם הגונים, ומקבל סבל על שאין לו בנים. אם כן איזהו סבל עדיף כאן זו השאלה. האם כל ימיו יסבול על שבניו אינם הגונים, או שכל ימיו יסבול על שאין לו בנים? והוא בחר באפשרות השניה, ועל כך בא אליו הקב"ה בטרוניא, שכן אומר לו ישעיה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד. אתה עשה רצונו של הקב"ה! אבל הוא בחר באפשרות שהיא לא רצונו של הקב"ה, ומתוך העדפה פילוסופית שלא על דרך ה, ושנראתה כהחלטה כשל עבודה זרה, כי ניצטווינו בפריה ורביה, והעדפתו היתה תמוהה ולא בדרך ה. לכן בא אליו הקב"ה בטרוניא.
תשובה
שלום לך, רבו הפירושים בביאור מהם "ייסורים של אהבה". והתמצית העולה מדברי המפרשים היא: שייסורים של אהבה הם ייסורים הבאים על האדם לאחר שהשלים את חוקו, ועשה כל מה שביכולתו לעשות, ומן השמים מזכים אותו לתקן עצמו על ידי ייסורים של אהבה, יותר ממה שיוכל לתקן על ידי תורה ומצוות. ודבר שאין ביד האדם לתקנו על ידי לימוד תורה או קיום גמילות חסדים או מצוות, מזכים אותו משמים לתקן על ידי ייסורים של אהבה. ולפי זה יש לומר, שמי שלא נשא אישה הרי עדיין לא השלים את חוקו ולא עשה את המתחייב ממצוות התורה, לשאת אישה, ולכן ברור שהייסורים הבאים עליו הם לא ייסורים של אהבה. וכוונת הגמרא שאפילו אם נשא אישה, אם אין לו ילדים, למרות שהיה מקום לחשוב שאולי הם ייסורים של אהבה מפני שהשלים את חוקו, באה הגמרא ללמדנו, שגם הם אינם ייסורים של אהבה. וההבדל בין מי שיש לו בנים ומתו ר"ל, למי שאין בו בנים, הסביר מרן הרב קוק, שהצער גדול יותר למי שהיו בנים ומתו. אולם ההפסד גדול יותר למי שלא היו לו בנים כלל. ומאחר וייסורים של אהבה לא באו לגרום הפסד לאדם, אלא לגרום לו להרגיש מיוסר כדי שילך יתעלה, הרי דווקא ייסורים של מות הבנים, שההרגש בהם חזק יותר הם ייסורים של אהבה, אבל מי שאין לו בנים כלל, הרי יש לו הספד גדול, ואין זה נחשב ייסורים של אהבה. בברכה אוריאל טויטו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il