שלום, אני מלמדת תנ"ך בתיכון לא דתי (כיתות חטיבת ביניים). במסגרת הלימוד לעתים התלמידים נדרשים להעתיק מהלוח ציטוטים מהתנ"ך, או לצטט בעצמם במחברת שלהם, או שאני מחלקת דפי עבודה שיש בהם חלקי פסוקים. שאלתי בעניין גניזה - כיוון שיש סבירות גבוהה שרוב התלמידים לא יגנזו את המחברות, מה אוכל לעשות כדי למנוע מצב של חילול הקודש? חשוב לי להדגיש שאם יש אפשרות להקל כאן במה שאפשר כמובן שאשמח. יהיה לי קשה ללמד מבלי לכתוב חלקי פסוקים כלל. מצד שני אם אין אפשרות לכתוב בכלל לא תהיה לי ברירה ולא אכתוב. (כשאני כותבת "עיינו בפס ג", לדוגמא, הם לא יגשו לתנ"ך לבדוק בעצמם כי ההתמצאות קשה להם. לעומת זאת כשאכתוב את המילים עצמן, זה יהיה להם מובן יותר). תודה רבה ויישר כוח. שירה

א. כמובן שלכתחילה נכון לחנכם לנהוג כהלכה עם המחברות. כלומר, את תכתבי על הלוח בהתאם לאמור להלן (סעיף ב), והם בסופו של דבר יניחו את המחברות לאו דווקא במתקן גניזה, אלא יעטפו בשקית וישליכו לפח מיחזור. דומה שהנהגה כזו ניתן לנמק גם "אקולוגית". ככל שמנהלי מיתקן המיחזור אוסרים על השלכה עם שקית, אפשר לעשות זאת גם ללא עטיפה בשקית. ב. הרישום על הלוח יהיה רק חלקי פסוקים, וללא שם ה'. אם "השם" כן חשוב, ונצרך, הרי שיש לכותבו בדרך שאינה "מקדשת" אותו - לדוגמה: א-לוקים, ה' (ויותר רצוי: ד'), הוי"ה וכיו"ב. ג. ככל שאין מניעה, הרי שחינוכית, נכון לנצל הזדמנות זו ולהבהיר - ולו במעט, ובשפה שמתיישבת על לב התלמידים - מהו היחס הנדרש לכתבי-קודש.